נתניהו בחר צד, אך האיום הביטחוני נשאר

ישראל נצמדה אמש למסכים בזמן נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. חלקים בעם הריעו לו על החלטתו להמשיך ברפורמה המשפטית; חלקים התאכזבו, וימשיכו במחאה. לא רק בישראל עקבו אחרי הדברים, אלא גם אצל ידידי ישראל ואויביה. אצל הראשונים, אפשר להניח, העמיקה הדאגה; אצל האחרונים נשמעו שאגות שמחה. מבחינתם, ישראל השתגעה. מה שהם לא הצליחו לעשות במשך 75 שנה, היא עושה כעת בעצמה.

במערכת הביטחון, שחשופה למה שעובר בראשו של האויב, הדאגה תגבר כעת בוודאי. בימים האחרונים שמע נתניהו אזהרות מצידם של ראשי המוסד והשב"כ, של הרמטכ"ל ושל שר הביטחון. אי אפשר להפריז בחומרתם של האיומים, וגם אין סיבה: בתוך ימים עלולה ישראל למצוא את עצמה במערכה חד־זירתית או רב־זירתית, כשהיא חלשה ושסועה מאי־פעם.

ההבנה הובילה את שר הביטחון יואב גלנט לפעול. הוא אמנם לא נאם אתמול, אבל דעתו הדהדה גם בשקט. גלנט הגיע בימים האחרונים לקוראלס אישי. מאז שנכנס לתפקיד הוא ניסה לתמרן בין נאמנות לממשלה ולליכוד לבין נאמנות למדינה ולביטחון. בימים כתיקונם, כל אלה יכולים היו לדור בנחת בכפיפה אחת, אבל אלה לא ימים כתיקונם, וגלנט נדרש להכריע.

נתניהו שמע, לא השתכנע

מדי יום הציגו לגלנט בכירי צה"ל ומערכת הביטחון תחזיות אפוקליפטיות על האפשרות לפגיעה ממשית בכשירות צה"ל. במקביל, הוא נאלץ להתמודד עם לחץ לא פשוט בעורף; בני הצוות שלו בשייטת, רבים מפקודיו לאורך השנים, חברים ושכנים - כל אלה הציפו אותו בהודעות שבהן קראו לו לבלום את הקריסה.

גלנט נפגש בשבועות האחרונים עם נתניהו בניסיון לעצור את החקיקה. הוא דיבר על השילוב של המצב הביטחוני הנפיץ בכל הגזרות, התערערות היחסים עם ארה"ב ועם כמה ממדינות ערב, ומעל לכל - המשבר המעמיק מול חיילי המילואים, והחשש מאי־התייצבות המונית ומפרישה של אנשי קבע, כפי שפורסם ב"ישראל היום".

נתניהו שמע, ולא השתכנע. גורם בכיר אמר אתמול שנדמה היה לפרקים שנתניהו מנותק. שכל זה לא נמצא בתחום אחריותו. הוא שלח את גלנט ואת הרמטכ"ל הרצי הלוי לפתור את הבעיות עם אנשי המילואים. הם הבהירו לו שזה לא עובד כך, שאי אפשר לנתק בין החקיקה לבין המחאה, ובין שני אלה להשלכות הקשות על הצבא ועל הביטחון, כפי שמתבטא בתיאבון הגובר של אויבי ישראל בכל הגזרות, שכבר החלו להריח את הדם.

שלשום קיים הלוי שיחה עם נתניהו בכנסת, שהוגדרה "קשה". זאת לא היתה השיחה הראשונה, והלוי ידע שהוא שחקן במחזה: הוא צולם כשהוא ממתין מחוץ ללשכת נתניהו בכנסת, מוקף בעוזריו, פניו חמורות סבר. אי אפשר היה לטעות במסר שהביא: הוא לא ביקש להתערב בחקיקה, הוא כן הבהיר לנתניהו את המשמעויות שלה.

צעקנות חסרת אחריות

הלוי כבר הוכרז בשבועות האחרונים כרופס וכשמאלן בחוגי הימין הקיצוני. אתמול גם גלנט הצטרף לרשימה. כמה מעמיתיו לממשלה קראו לו במרומז להתפטר, ותדרכו שעל ראש הממשלה לפטר אותו. הצטרפו אליהם כמה צייצנים בולטים, שכהרגלם התחרו בצעקנות חסרת אחריות. לו היו בקיאים בדו"חות המודיעין, בהערכות המצב, בספירת המלאי שנערכה בחיל האוויר, בכמה יחידות במודיעין ובמערכים רגישים נוספים - הם לא היו ישנים בלילה.

הוא הדין לגבי המסרים המדיניים שמגיעים בקצב אש מכל בירה אפשרית בעולם המערבי והערבי, ולגבי האזהרות שמגיעות מהצמרת הכלכלית בארץ ובעולם. ואם כל זה לא מספיק - ידידותיה הטובות ביותר של ישראל הבהירו כי בהיעדר מערכת משפט עצמאית בישראל, הן לא יוכלו למנוע העמדה לדין של קצינים וחיילים בבית הדין הבינלאומי בהאג.

הצהרתו של נתניהו אמש מלמדת שהוא בחר צד. זאת זכותו, כמובן, אבל המשמעות חייבת להיות ברורה לו, לשריו ולכל אזרח במדינה. לאחר שגלנט וראשי מערכת הביטחון כשלו במאמציהם לשכנעו, עליהם לדרוש כעת את כינוס הממשלה כולה, ולהבהיר לשרים מה עלול לקרות כעת. על פי חוק, הם שנושאים באחריות העליונה לאיום המשמעותי ביותר שנשקף לישראל מעודה.