מחיר ההיבריס: זה מחלחל לכולם - הממשלה הזו תסיים את דרכה

זה כבר מחלחל לכולם. הממשלה תסיים את דרכה. היא לא יכולה להחזיק מעמד כשכך זה נראה אחרי שלושה חודשים. שירתי בשתי הממשלות האחרונות. כשזה רק נראה כאוס אפשר להדחיק, אבל בסוף זה קורה. הנאום של נתניהו אתמול היה המחשה של חוסר השליטה. גלנט צדק. באיחור, אבל צדק. מרגע שנתניהו הסתבך עם הרפורמה, היה צריך לעצור הכל ולהגיע לפשרה. אף אחד לא חלם 2,000 שנה על הוועדה לבחירת שופטים - חלמו על ארץ ישראל. לכן בבסיס הרעיון גם אין לאף אחד מנדט לפרק את החלום הזה.

עד השבוע הייתי משוכנע שהממשלה תחזיק ארבע שנים מלאות. אינטרסים משותפים מייצרים יציבות, אך כשכך זה נראה, אין לזה סיכוי לעבור. אי אפשר לעסוק בחוקים פרסונליים, ולזלזל בציבור (שלא זכה בבחירות) שמשרת בצבא ומשלם מסים; אי אפשר לדבר ימין ולעשות שמאל; אי אפשר לטעות כל כך הרבה בלי שיהיה לכך מחיר.

הבעיה המרכזית של הממשלה זו היא עצמה. ההיבריס הוביל לחדוות ברברת; לתחרות על חקיקה מיותרת שצריך להסביר או לבטל; ל"רפורמת הפיתות" של בן גביר לאסירים הביטחוניים, שהפכה השבוע לכניעה מוחלטת לארגוני הטרור. חוק השרוולים, חוק החמץ, חוק דחיית בחירות, חוק תוספת 12 מנדטים למנצח בבחירות, וגם חוק אחד שחביב עלי במיוחד כי הוא קרוי על שמי - שלשר תקשורת לשעבר אסור להופיע בכלי תקשורת במשך חצי שנה, כי הוא מבטא דעה פוליטית.
כך נראה מצעד האיוולת. ונתניהו לא הצליח לעצור אותו בזמן.

הרפורמה המשפטית, שעד לפני ארבעה חודשים לא עניינה אף אחד, הפכה טריגר למחאה המונית. ההתבטאויות של דיסטל וקרעי כלפי המפגינים הפכו למשבר דרמטי במערך המילואים, והאווירה הכללית הפכה לבעיה כלכלית. מה שמשותף לרשימה הזאת הוא שאין בה היגיון. לא היתה שום סיבה שזה יקרה. להפך - אחרי ניצחון כל כך מובהק, היו צריכים להיות רק ויכוחים משמימים בכנסת.

לראשונה יש קונצנזוס רחב בישראל על תיקונים במערכת המשפט. כל מה שנדרש היה לעשות זאת במתינות. אך ההגזמה ערערה את הקונצנזוס הזה. לא רק שהיא עוררה התנגדות משמאל - היא גרמה גם לקבוצה גדולה של אנשי ימין להתפכח. כאלה שמפחדים שהמדינה תתפרק, ומה זה משנה מי אשם. גלנט הבין זאת מאוחר מדי. ביבי הבין, אבל לא הצליח להנהיג.

מה לימין ולמשפחות פשע?

את ההמחשה הכי מדויקת השבוע להתנהלות חסרת הגיון בריא סיפק שר המשפטים, בסרטון החיבוקים שלו עם משפחת פשע מהרצליה. אפילו בתוך השבטיות הפוליטית, תמונות כאלה קשה להכיל. מה היינו חושבים אם תמונות כאלה היו מתפרסמות בסיציליה? רוב אזרחי ישראל שומרים חוק וסדר. רובם מבינים שללא מערכת אכיפת חוק ומשפט, מדינה הופכת לג'ונגל. אפילו הקולות הבוטים ביותר נגד בית המשפט לא היו רוצים לחיות במציאות שבה משפחת פשע קובעת, ולא המדינה.

אותה הבוטות שמובילה לכאוס במדינה היא גם הגורם לכך שלשרים בממשלה לא אכפת להצטלם עם עבריינים מורשעים. החיבור של שלטון ועולם תחתון כמציאות נורמלית. בליכוד צודקים בכך שיש להם ציבור מצביעים שלעולם לא ילך לבית פוליטי אחר. המותג "ליכוד" חזק יותר מכל מותג מתחרה, אבל חלק גדול ממצביעי הימין והקואליציה אינו כזה. הוא הצביע כי הוא מרגיש שהם מייצגים אותו. חיבוקים עם משפחות פשע לא מייצגים אותו.

רוב מוחלט של מצביעי הקואליציה מגדיר את עצמו ימין. הסיבה לכך שהממשלה תתפרק היא שיש מספיק מצביעי ליכוד ששואלים את עצמם מה להם ולהתרפסות בפני עבריינים. מה להם ולרשימת החוקים המוזרה, שמייצרת כוח לבני אדם מסוימים ולא למדינת ישראל?

הכי גרועה היא תחושת חוסר התוחלת. המשילות, הבנייה ביהודה ושומרון, חיזוק הכלכלה והחברה. הכל הוקפא לטובת הרפורמה המשפטית. אין שום דרך יפה לתאר כישלון כל כך נחרץ. אפשר כמובן להאשים אחרים, אבל זה לא משנה את השורה התחתונה.

אידיאולוגיה למראית עין

באחד הימים השבוע הקפיאה הממשלה את הבנייה בכל יהודה ושומרון. לא בית המשפט קבע, לא מערכות אכיפת החוק וגם לא היועצת המשפטית. ממשלת ישראל - "ימין על מלא" - הסכימה על ההקפאה לראשונה מאז ההקפאה הקודמת של נתניהו. אירוע דרמטי, אבל אין מי שישמיע עליו ביקורת. זו בדיוק הבעיה עם ממשלות "ימין על מלא" - הן מרדימות על מלא את האידיאולוגיה.
במקביל להקפאה, עבר ביטול חוק ההתנתקות. הדוגמה ההפוכה. אידיאולוגיה למראית עין, בלי להתחשב בגויים. מה מבין המהלכים האלה אמיתי? ההקפאה, אף על פי שהיא לא מעניינת את אף אחד.

אני מוכן להתערב שלא יקימו ולו יישוב אחד בצפון השומרון. הישיבה בחומש תישאר ארעית. הדבר היחיד שקרה עם צפון השומרון הוא משבר ביחסים עם הממשל האמריקני.

ממשלה יציבה היתה צריכה לתווך את המורכבות לציבור, במקום לעבוד עליו. יש פעמים שארה"ב וישראל חלוקות. אנחנו מדינה ריבונית, וידידות לא מסכימות תמיד. העניין הוא שמחיר המשבר הוא כדאי רק אם הוא מייצר צמיחה. אם בונים את בקעת הירדן ויש משבר, התוצאות שוות. אם מחליטים על תקיפה צבאית נגד ארגון עוין, חיזוק ההרתעה שווה גם משבר. במקרה שלנו, שלושה חודשים אחרי, נדמה שהממשלה הזאת מתעקשת לשלם כל מחיר אפשרי ללא תוצאות. כך בתוך הבית, וכך מחוץ לבית. 

פינה טובה

ארגון סח"י - סיירת חסד ייחודית, הוא הבית שלי. לא בגלל השם, אני כופר בזיהוי שלי כסחי, אלא כי הצטרפתי לפני כמה שנים ומאז אני מוצא שם חסד גדול. הארגון, שהוקם על ידי אברהם חיון ועודד וייס, הופך נערים משכונות מצוקה לעושי חסדים. זה מתחיל במדורה קטנה שאליה נמשכים הנערים, ונמשך בשכנוע שלהם להצטרף לסיירת שאוספת מזון ומחלקת אותו למשפחות נזקקות. הנערים, שעושים משהו טוב למישהו אחר, כדברי האדמו"ר מפיאסצנה, עוברים שינוי משמעותי בחיים.

יש שיעורי גיוס גבוהים לצבא, וניסים גדולים שאפשר לראות רק שם. מי שרוצה דווקא בימים האלה לחזות בנס - שיגיע לחלוקת המזון השבוע באחת הערים.