נתניהו צדק אתמול כשאמר שהממשלה, ורק היא, קובעת מי יפקד על גופי הביטחון שלה. "הממשלה היא זאת שאחראית על הצבא, על המשטרה ועל יתר גופי הביטחון", אמר. "אוי לנו אם זה לא יהיה".
אלא שנתניהו, כדרכו, ראה והציג רק את מחצית התמונה שנוחה לו. הוא התעלם מהנסיבות שהובילו את היועמ"שית גלי בהרב־מיארה להקפיא את הדחתו של מפקד מחוז תל אביב במשטרה ניצב עמי אשד - ללא שימוע או הודעה מוקדמת, ובמסגרת מה שהוכרז כ"סבב" אבל התברר כעניין אישי של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שלא היה מרוצה מאופן טיפולו של אשד במחאה נגד המהפכה המשפטית.
נתניהו, וגם בן גביר, שכחו בביקורתם דבר מה נוסף וחשוב עוד יותר. הממשלה אחראית על ה"מה" - על מה עושים, כלומר על המדיניות - אבל היא לא אחראית על ה"איך", כלומר על איך מבצעים אותה. שר הביטחון מאשר לצה"ל תקיפות בסוריה, אבל הוא לא מורה למפקד חיל האוויר באילו מטוסים ופצצות להשתמש; ראש הממשלה מאשר למוסד מבצעים באיראן, אבל הוא לא מנחה את ראש המוסד באילו אמצעים לבצע אותם; הממשלה מגדירה לשב"כ יעדים לאבטחה, אבל היא לא מתערבת לראש השב"כ כמה מאבטחים להציב.
העובדה שבן גביר מתבלבל אינה מפתיעה. הוא טירון בענייני המשטרה וטירון בניהול, והחודשים הראשונים שלו בתפקיד מלמדים שגם אין לו שום עניין מיוחד ללמוד. אבל העובדה שנתניהו מתבלבל מטרידה יותר, בהתחשב בעובדה שבכל הקריירה שלו הוא דווקא נעלם כשנדרשה אחריות למימוש המדיניות שקבע. כך בפתיחת מנהרת הכותל ב־96', כך בחיסולו של מחמוד אל-מבחוח בדובאי ב־2010, וכך גם באירועים אזרחיים כמו ההילולה במירון.
לכן, דומה שהביקורת על בהרב-מיארה לא נוגעת לעניינו של אשד, אלא דווקא ליועצת עצמה, ולמה שנדמה כהכשרת הקרקע לאפשרות של הדחתה. בן גביר אף רמז על כך אתמול מפורשות, וסביר שהוא לא פעל בחלל ריק. המתקפה המשולבת של שרי הממשלה על היועצת בימים האחרונים מעלה יותר מחשד שמדובר בדף מסרים מוכתב ומאורגן, שהוא חלק מקמפיין נרחב עם יעד ברור.
לבן גביר יש חשבון נוסף עם היועצת, על רקע דחיית הדיון שנועד להתקיים אתמול בוועדת השרים לחקיקה על הצעת החוק של ח"כ צביקה פוגל מעוצמה יהודית, שימנע העמדה לדין של חיילים ושוטרים על מעשים שבוצעו במהלך פעילות מבצעית.
מה שנתניהו ובן גביר שכחו
בהרב-מיארה הזהירה, ובצדק, כי החוק המוצע יחשוף את חיילי צה"ל ומפקדיו לתביעות בבתי דין בינלאומיים, משום שהוא ימוטט את הקונסטרוקציה המשפטית הפנים-ישראלית שהגנה עליהם עד כה. הדין הבינלאומי קובע כי מערכת המשפט הבינלאומית אינה מתערבת בענייניה של מדינה שחוקרת ומעמידה לדין בעצמה באופן אפקטיבי, כפי שעשתה ישראל עד כה.
אין דרך נעימה לומר את הדברים: בן גביר ושלוחו פוגל - שבפעולותיו ובדבריו מבייש את המדים והדרגות שלבש - לא מגינים על חיילי צה"ל, אלא מסכנים אותם. היועצת, ואיתה כל מומחי הדין הבינלאומי בצה"ל ובמשרד המשפטים, מבינים את העובדה הפשוטה הזאת, ונאבקים כעת לא על כיסאם או על כבודם, אלא כדי להציל את מפקדי צה"ל וחייליו מפני ממשלתם-שלהם.
נתניהו, וגם בן גביר, שכחו בביקורתם שהממשלה אחראית על ה"מה" - על מה עושים, כלומר על המדיניות - אבל היא לא אחראית על ה"איך", כלומר על איך מבצעים אותה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו