אם וכאשר יושג מתווה מוסכם - ומדובר ב"אם" גדול - לא יהיה מקום לנוח על זרי הדפנה ולהתבשם מרגעי האחדות הזמנית. בבוקרו של עוד "יום שיבושים לאומי" מסוכן צריך להביט למציאות בעיניים ולהכיר בה: נכון לעכשיו השנאה והתיעוב ההדדי בין המחנות הם גדולים ומרחיקי לכת הרבה מעבר למחלוקת הנקודתית לכאורה על הרפורמה המשפטית, והפוטנציאל לעוד בעירות, גם אחרי כיבוי האש הזאת, הוא גבוה מאוד גם ביום שלאחר הפשרה.
הצלקות מהימים הללו אינן צפויות להתאחות במהרה. הן יישארו פתוחות עוד זמן רב עד שיגלידו, בדומה לצלקות של הגירוש מגוש קטיף ("ההתנתקות"), שאצל רבים לא הגלידו עד היום.
אין לנו ארץ אחרת
קו הקרע, שאותו צריך להתחיל לתפור, עובר בעיקר בין שני מחנות שמכונים בהכללה "המחנה היהודי" ו"המחנה הישראלי". שני המחנות הללו צריכים לא פעם תזכורת דחופה לכך שהמשותף ביניהם גדול מהמפריד. שלא רק שאין לנו ארץ אחרת - בעיקר יש לנו עבר ומורשת משותפים, ומחויבות יהודית היסטורית שהיא מעבר למחויבות הילידית. ומחויבות לצדק היסטורי ולתרבות לאומית ולמדינת המקלט, שהיא גם מדינת הייעוד שהקמנו כאן.
יש לנו גם מחויבות ארוכת שנים לנופלים הרבים במערכות ישראל, שאפשרו את הקיום הלאומי והפיזי שלנו כאן.
אלה הן מילים גדולות שמישהו צריך לפרוט אותן לפרוטות, וזה ממש לא מסובך, אבל ראשית לכל צריכים להיות ערים לצורך הבהול הזה. דרוש אפוא בדחיפות מנגנון מלווה, מנגנון חובש פצעים, מנמיך להבות, מרגיע, ממתן, מרכך.
אף שקבינט פיוס לאומי דוגמת הקבינט הווירטואלי שנכלל בקווי היסוד של ממשלת נתניהו־גנץ אינו אפשרי עתה, כדאי להקים מנגנון לכיבוי שריפות ולהידברות שיחסוך מאיתנו עוד ימים שחורים כאלה, ומהנשיא - את תפקיד הגננת הלאומית למניעת אסונות. זה דרוש עוד לפני הבעירה הבאה. למנגנון שכזה צריכים להיות שותפים ראשי המחנות הפוליטיים הגדולים, וגם אנשי רוח ורבנים ואקדמיה, וגופים רבים שעוסקים כבר שנים באיחוי הקרעים ובגיבוש כללי משחק והתנהלות ציבורית שפויים יותר. וגם אחד, בנימין נתניהו, ראש הממשלה שנבחר כאן בבחירות דמוקרטיות רק לפני חודשים אחדים, והוא ראש הממשלה שלנו, של כולנו, אם נאהב זאת ואם לאו. האחריות העליונה למנוע ריב אחים ושנאה ואלימות פיזית ומילולית - רובצת עליו.
גם הסגנון קובע
למנגנון האמור צריך להעניק מעמד פורמלי. הוא יהיה בעל מעמד מייעץ בלבד, אבל נושאים ששנויים במחלוקת קשה יצטרכו לעבור גם דרכו, והוא יתבקש להשמיע את קולו בעניינים רבים הניצבים לפתחנו, וגם לגבש שוב כללי עשה ואל תעשה, מותר ואסור, וכללים לניהול מחלוקת.
פורומים שונים עסקו בכך בעבר. אחד הבולטים בהם היה הפורום שניסח את אמנת כנרת, שנועדה לגשר בין קצוות בחברה הישראלית ולהגדיר את המכנה המשותף ואת ההסכמות הלאומיות. מנגנון השיקום יצטרך לשוב לשם. רצוי גם שדיוניו יהיו שקופים ופתוחים לציבור, כדי שהמסר ישותף ויחלחל ויונגש במידה המקסימלית לקהלים רבים.
ועוד דבר: גם הסגנון קובע. מה שחברי כנסת מרשים לעצמם בשנים האחרונות לא היה עובר יושבי־ראש כנסת וכנסות קודמות. אולי אם ח"כים שנוקטים שפה גסה ובוטה ושונאת ושוטמת היו מורחקים לא רק לכמה שעות מהאולם אלא לכמה חודשים מדיוני מליאת הכנסת וועדותיה - גם הסגנון היה משתנה ומתמתן, ועימו אווירת הלהטת היצרים שהביאה אותנו אל סף מלחמת אחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו