הממשלה צריכה להבין: בכל מה שקשור לטרור - אין תקופת חסד

בכביש 60, העובר במרכז היישוב הערבי חווארה, המחבר בין יישובי צפון השומרון כמו קרני שומרון וקדומים ליישובי בנימין ומרכז השומרון כמו אריאל וצומת תפוח ועד ירושלים, נוסעים אלפי ישראליים ביום, כמו גם אלפי ערבים תושבי האזור.

בשעות העומס בבוקר ואחה"צ קשה לנסוע על הכביש, לא בגלל המצב הביטחוני, אלא בגלל הפקקים האיומים בו. הפיגוע הקטלני בו נרצחו היום שני אחים שעשו את המסלול השגרתי בדרך לישיבות ההסדר שלהם, הוא פיגוע בלב ההתיישבות היהודית ביו"ש, ממש בבטן הרכה שלה. 

הממשלה עדיין נמצאת אמנם בתקופת החסד שלה. הדרג המבצעי והמדיני עוד לומדים זה את זה ומסדרים את יחסי הכוחות ביניהם בעקבות חילופי השלטון בישראל, אבל בכל מה שקשור לטרור אין תקופת חסד. ראש הממשלה והשרים, כולל החדשים, צריכים להפנים ולהכיר בכך. ועל פי ההתנהלות עד עכשיו, ומצב של יהודים שנרצחים ברחובות, נראה שההכרה הזאת עוד לא הופנמה.

הממשלה הולכת על ביצים, במקום שבו היו צריכים להלך טנקים ונגמ"שים חמושים. בזמן שבו נראה שהרפורמה המשפטית הפכה לחזות הכל, אין מי שיזכיר לשרים שהשבת הסדר והביטחון גם עמדה בראש ההבטחות של המפלגות שהתמודדו בבחירות, מהליכוד ועד עצמה יהודית. הבטחה, שנכון לעכשיו, רחוקה מלהתקיים.

בציונות הדתית ועצמה יהודית מתחילים לחוש את איתותי הלחץ. היום עוד יכול היה בצלאל סמוטריץ' להודות כי על אף היותו חבר קבינט ושר במשרד הביטחון אין לו שמץ של מושג מה התרחש בשם הממשלה בה הוא מכהן בפסגת עקבה בהשתתפות ראש המל"ל, אולם חלון הזמן שלו לטעון כי לא ידע ולא שמע הולך ונסגר. אחרי הרצח, הפגישה בעקבה נראית כה תלושה מהמציאות וכה מדומיינת, שלרבים ממצביעי ממשלת הימין קשה לתפוס את גודל ההזיה שאירוע כזה בכלל יכול היה להתרחש. נציגי המחבלים, מממניהם ומעודדיהם לא צריכים לשמוע מישראל דיבורים על תיאום ביטחוני ולסחוט הבטחות על שקט בגזרה ובהר הבית, אלא בדיוק להיפך.

הזמן של ראשי מפלגות הימין להבליג נוכח אירוע כזה הולך ונגמר. הם חלק מהממשלה, תומכים בה, ועדיין מאמינים שיוכלו להוציא דברים גדולים ממנה, אבל ככל שהמצב הביטחוני יחריף, יאלצו בצער רב להיפרד ממנה ולפעול להפילה. הם יודעים זאת, גם נתניהו יודע זאת.

אחרי שכינתה את מתפרעי חווארה היהודים בשם מחבלים, היה מי שהזכיר כי מיכאלי היא שעצרה את סלילת כביש עוקף חווארה בתקופתה כשרת התחבורה בממשלה הקודמת. יחד עם שאר הכבישים ביו"ש שהורתה לעצור בשל השקפתה.

נפתלי בנט, שהזדרז הבוקר לתקוף את נתניהו על כך שאישר את תוכנית החומש למגזר הערבי שהחלה בתקופתו, אפשר למיכאלי לעצור את סלילת הכבישים, שהצורך הביטחוני בהם הוכח היום מעל לכל ספק סביר.

הממשלה הנוכחית אמנם הפשירה את ההקפאה וחידשה את העבודות, אבל המצב היום אחר. ההסתתרות מאחורי בטונדות, כיפות ברזל, חומות וכבישים עוקפים הם לא תוכנית עבודה שמחזיקה לאורך זמן. מקסימום פלסטר. דווקא בממשלה הנוכחית, סף הרגישות למצב הביטחוני גבוה מהרגיל, וגורלה יוכתב לאו דווקא על ידי המפגינים בקפלן והרפורמה המשפטית, אלא בעיקר על ידי השבת השקט, החוק והסדר. והזמן לזה, כאמור, הולך ונגמר.