קבוצת ביטן־כ"ץ־אמסלם: מקרה מבחן נהדר לבדיקת יחסי הכוחות בתוך הליכוד

התארגנות, מרד, ניסיון סחיטה פוליטי - לא משנה איך תקראו למה שניסו ביטן, אמסלם וישראל כ"ץ לעשות לנתניהו, מדובר במקרה מבחן נהדר לבדיקת יחסי הכוחות בתוך הליכוד, ובעיקר את יחסי הכוחות בין חברי הכנסת במפלגה, חדשים, ותיקים תומכים וממורמרים מול נתניהו.

מצד אחד, נהוג לומר על נתניהו שהוא שולט ביד רמה בחברי הכנסת; שאף אחד לא מעז להרים את הראש או את היד נגדו. אפילו הומצא לזה כינוי שנכנס עמוק לשיח הישראלי - "ביביסטים", שמשמעותו העמוקה והמלגלגת היא שמדובר בעדר שהולך כעיוור אחרי המנהיג.

מצד שני, נהוג לומר שנתניהו לחיץ, שהוא מבין רק כוח. בהקלטות שפורסמו בערוץ 12 נשמע ישראל כ"ץ אומר ש"ביבי נותן תפקיד לשני אנשים - אלו שהוא רוצה ואלו שהוא חייב. הרבה יותר קל לקבל בדרך השנייה".

אז מה נכון? עדר עיוור או "נתניהו מבין רק כוח"? התשובה כנראה באמצע.

קבוצת ביטן־כ"ץ־אמסלם עשו שרירים ורעש, אבל קשה לומר שניצחו. כ"ץ נלחם על רוטציה בתיק החוץ ונשאר עם האנרגיה. אמסלם רצה רק יו"ר כנסת או משפטים, אבל אפילו זעקות על אפליה עדתית לא קיצרו את תקופת הצינון מחוץ לממשלה. גם דני דנון נשאר ללא תפקיד עד כה.

יש מי שיאמר שנתניהו אפילו ניצח, שהקבוצה פורקה למעשה. ישראל כ"ץ קיבל תפקיד ונטש, גם אמסלם קיבל והתיישר. רק ביטן, שלא יכול להתמנות לשר בגלל כתב האישום נגדו, מרשה לעצמו לדבר בביקורתיות מדודה.

נתניהו לא אוהב כיסי התנגדות. הוא לא ייכנע לאיומי דודי אמסלם, אבל גם לא ישאיר אותו ממורמר לטווח ארוך. 64 מנדטים זה כוח, אבל אשרי האדם החושש תמיד, ולנתניהו יש ממה לחשוש - גם היום. דנון עדיין בחוץ, אדלשטיין לא בממשלה ועם בטן מלאה, וגם ביטן עצמאי. עוד ח"כ אחד ממורמר, ונתניהו עשוי לחזור לסבול מכאבי ראש בתוך הבית.