אתחיל בגילוי נאות: הדרבי התל אביבי שייערך היום באצטדיון על שם האחים בלומפילד ביפו, משפיע על מצב רוחי לעיתים אף יותר ממצבה של הדמוקרטיה הישראלית. הרדידות האופיינית לגברים במצבי צבירה שונים לאורך חייהם, מגיעה לשיאה כאשר מדובר במשחק היפה בעולם.
את המשחק הערב, אליו יגיעו כמעט 30 אלף ישראלים, איש לא חושב לבטל. גם את הופעתו המלאה לחלוטין של אייל גולן בהיכל מנורה מרחק קילומטרים ספורים משם, איש לא מעלה על דעתו לבטל.
אז איך קרה שדווקא את ההפגנה במרכז תל אביב מישהו בכלל חושב לבטל? השמאל הרופס הישראלי, זה שלא מסוגל לארגן הפגנה אחת מאוחדת ומתפצל לשתי הפגנות במקביל, בשל מאבקי אגו האופייניים לו כל כך, ממהר לערער האם צריך והאם כדאי. כפי שנכתב כאן לא אחת, מי שמאפשר למירב מיכאלי, מהאחראיות הישירות להפסד המחנה, בכלל להפגין יחד איתו כאילו אין בה ולו חלקיק של אחריות במה שהתרחש, הוא לא באמת אופוזיציה.
הימין הישראלי, זה שחבריו מגיעים לכל זירת פיגוע ועושים בו הון פוליטי בין אם באופוזיציה או בקואליציה, צריך לעמוד על הרגליים האחוריות כדי שההפגנה הערב תתקיים. הרי אם לא תתקיים, צודקים המפגינים שטוענים שאנחנו בדרך לדיקטטורה. שהרי אם הימין יכפה על השמאל לא לקיים, יוכיח את הטענה שהימין יכול להיות בשילטון אבל השמאל הוא זה ששולט ומאיים על שילטונו של הימין.
ממה פוחדים כל כך בקואליציה, המונה 64 אצבעות, אם אכן תתרחש הפגנה כיום, מעבר לעובדה שאולי הם דואגים לאחיהם מהשמאל, שמא האירוע המורכב כל כך ביטחונית, ימשוך אליו מפגע פוטנציאלי.
איתמר בן גביר, בקמפיין הבחירות שלו שאל מבעד לשלטי הפרסום 'מי בעל הבית'. השמאל וההפגנות שלו הם בטח לא בעלי הבית על אף הפגנות האלפים שימשיכו להתקיים מדי שבוע בכל מזג אוויר. לגבי הימין? אולי יותר קל לאיים במכת"זיות על מפגינים, אבל להחזיר את המשילות מסתבר, קשה הרבה יותר.
ההפגנות הערב אינן מראות זלזול או ניתוק ממה שמתרחש במדינה, אלא להיפך, הן חלק מהותי בחברה בריאה. יריב לוין הרי לא מתכוון לעצור את תוכניתו להשטחת מערכת המשפט והקמתה מחדש, אז מדוע שהמפגינים לא יצאו להפגין. ואם כבר לוין, גם הוא, כמו כל אדום אמיתי מבטן ומלידה, יודע שמוקד הרעש האמיתי הערב הוא לא מאליעד שרגא וחבורתו הצווחנית, אלא דווקא מכיוונו של ערן זהבי וחבורתו הקטלנית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו