הציונות הדתית לא רוצה לנסוע בקרון הרכבת של הנהגת המדינה, היא רוצה להיות הקטר. זה לא חדש. השבוע קידם אותה שר האוצר צעד משמעותי בכיוון. שמאלנים רבים נזהרים מלפרגן לתוכנית הכלכלית החדשה של הממשלה, ואפילו לא יודעים למה. אני כאן כדי לעזור, כי יכול להיות שזה בתת־המודע: אולי הסיבה נעוצה בפסקה הראשונה מנאום הפתיחה הפיננסי של סמוטריץ', שהוקדשה לתעודת זהות סוציולוגית לגמרי: "אני אב לשבעה ילדים שגר בקדומים".
נכון, הוא גם אמר שיש לו משכנתא, אבל זה להב החרב המתהפכת: עבור חצי מדינה מדובר בהזמנה לתחושת שותפות גורל, כי משכנתא משלמים גם בנתיבות וגם בהרצליה, ועבור חצי אחר מדובר בגילוי מרעיש או בחשד לשקר - משכנתא? על הווילות שהמדינה חילקה בחינם למתנחלים? לא יכול להיות.
מתנחלים באוצר
סמוטריץ' יהיה שר אוצר מקצועי, זאת קביעה הקרובה לקונצנזוס. בד בבד, מדובר בנבחר ציבור שלא שוכח את השליחות האידיאולוגית שבשמה הוא מתייצב כדי לבשר לאומה על תוכנית כלכלית. בשם השליחות האידיאולוגית הוא גר בקדומים, בשם השליחות האידיאולוגית יש לו שבעה ילדים, בשם השליחות הוא מנרמל את הימצאות הציונות הדתית במשרד האוצר. כבר היה מתנחל במשרד האוצר - אביגדור ליברמן. כבר היה ציוני דתי במשרד האוצר - יעקב נאמן. אבל זה לא אותו דבר.
כשנפתלי בנט ערך מסיבת עיתונאים עם נתניהו בתחילת משבר הקורונה - ניכר היה שהוא לא יכול לחכות עד שיגיע אל ראש הפירמידה, שהוא רוצה להראות שציוני דתי זה הכי אחי, ושהברית שאליה הוא מכוון היא ברית ההייטקיסטים מרעננה שמוכיחה שאין הבדל בין דתי לחילוני, ימין לשמאל. סמוטריץ' מבהיר: אני דוס, וזה כבר לא אישיו. רוב המדינה סובלת מיוקר המחיה.
הברית שאליה כיוון בנט נכשלה, ולברית המסורתית שאליה מכוון סמוטריץ' - ברית שמשוועת להקלה בארנונה ובמחירי החשמל - יש ביקוש מקצה אל קצה. גם כשהיא מגיעה מקדומים. לא בכדי העדיפו כתבים כלכליים לשאול בזמן אמת יותר על מלחמת אחים (את נתניהו) ופחות על הטבות כלכליות מרגשות שהוכרזו דקה קודם (את סמוטריץ'). כותרות העיתונים הפגיזו כשדובר על עלייה חדה במחירי החשמל, אך פירגנו פחות כשהשר החדש והראש השנוא גימדו את התייקרות החשמל והקפיאות את התייקרות הארנונה. היה יותר קל אם שר האוצר היה מבזבז זמן על מינוי מנכ"ל ויועמ"ש.
עיניים טרוטות לרווחה
העניבה האדומה של שר האוצר התכתבה עם העיניים שלו, שהעידו על מצב שעות השינה. עשרה ימים חלפו מאז שמונה לשר האוצר, וניכר שמולאו בהם דברי המשורר לפיד: "באנו לעבוד".
בעידן הרשתות החברתיות, הון פוליטי נגרף מטיקטוקים, מציוצים ומדיבורים על מלחמת אחים, אבל קשה להקל ראש ברושם שיותיר שר שמצליח בתוך עשרה ימים להביא לציבור צעדים מעשיים בגזרה הכי קשוחה בחיים של כו־לם. מתבקש להשוות את עשרת הימים הראשונים בתפקידו של שר האוצר לעשרת הימים הראשונים בתפקידו של ראש האופוזיציה.
יודע כל מנהל פיקח שאם הגעת למקום עבודה חדש, וברצונך לקומם אותו מהריסותיו או לכונן בו סדר חדש שמתאים לאג'נדה המסוימת שלך - אתה צריך להיות נוכח. להכיר את כולם, להתוות מדיניות, לדבר עם העובדים והבעלים - והכל מתחיל מדוגמה אישית. זה לא מידתי לשלוח חיצים סביבך, אם חלק מהזמן אתה פשוט לא נמצא ואנשיך מתנהלים כמו "ילדי מפתח" שההורים שלהם בשלט רחוק.
בראשית השבוע פרסם יאיר לפיד פוסט נעלב ("סופשבוע עם אשתי, למען השם") בעקבות הביקורת שנמרחה עליו אגב נסיעתו לפריז. מילים כואבות וברורות: "עבדתי עד מאוחר... אשתי לא הצטרפה אלי לאף נסיעה רשמית... חיי מוקדשים לדמוקרטיה... נוספו לי שערות לבנות", ועוד. לפיד צודק, כי אנחנו אכן חברה ביקורתית שפותחת עין על כל מי שנוסע לסופ"ש.
לפיד טועה, כי לא זה מה שהפריע לשמאלנים שביקרו את נסיעתו (והימנים שזה הפריע להם - תנוחו). ראש אופוזיציה לנתניהו זה תפקיד מאתגר ביותר. אי אפשר להצליח בו כשאתה לא מגויס אליו מאה אחוז. להיות מגויס זה לא להתריע ביום ראשון שאם בן גביר עולה להר הבית ימותו אנשים, ואז ביום רביעי לארוז מזוודה, ואז ביום ראשון לנחות בחזרה, וביום שני ללהג על מלחמת אחים. מנהיג אופוזיציה שמרהיב עוז, וכותב אחרי החפיפה עם ביבי שבשנת 2024 ישוב ללשכת ראש הממשלה, לא מאשים את אשתו ובתו בכך שרצה לנסוע לחו"ל.
מה ישראלי ומסוכן בעיניך?
ראש אופוזיציה אינו סתם בן אדם. ליהיא אישה מדהימה, שאוהבת את המדינה ומסורה לבעלה, המנהיג. מנהיג לא קופץ לסופשבוע ארוך בפריז ומפסיד את ההפגנה הראשונה של האופוזיציה, אם הוא באמת סבור שנתניהו מסוכן. אם הוא לא מסוכן - סבבה. אבל אם כשדיילת שואלת אותך "מה ישראלי ומסוכן בעיניך" אתה עונה "נתניהו, כי יש לו שלושה כתבי אישום", ובכל זאת אתה שיאן הטיסות - למחנה השמאל יש בעיה. וזה לא כי הוא צר עין, זה כי שלך עצומות. לפיד, היית אמור להעלות לפייס שלך תמונה מהבייסמנט עם מרב ובני, מתכננים את כיבוש השלטון מחדש. במקום זה - ישראלי מקרי תיעד אותך בדיוטי פרי.
ישראלים מתחשבנים, אז יש לי תרגיל במתמטיקה: הפוסט המתקרבן של לפיד בפייסבוק + השאלה הידועה "איפה הכסף?", שווה פחות אלקטורט מעיניו הטרוטות של סמוטריץ' מבשר על מלחמה ביוקר המחיה.
