שנות התשעים היו תור הזהב של יחסי ישראל-טורקיה. עסקאות ביטחוניות, ביקורים הדדיים, שותפות מלאה ואינטימית. טורקיה הייתה אז בדיוק כמונו: חופשיה ודמוקרטית, וחפצת חיים. איש לא האמין שמשהו מכל זה הפיך.
כל זה נגמר כשארדואן עלה לשלטון בתחילת המילניום, נישא על גבי שפל כלכלי והבטחות פופוליסטיות. זה לא קרה בבת אחת, אבל הווקטורים סומנו מהרגע הראשון: מערכת המשפט, כוחות הביטחון, התקשורת וחירויות הפרט. בכל אלה טיפל השלטון החדש בעוצמות משתנות, אבל בנחישות קבועה, עד להכרעה. שופטים הודחו ואחרים מונו תחתם, קציני צבא נעצרו ונאסרו, הפגנות הותרו רק בתנאים מגבילים והתקשורת הוגבלה או הושתקה. מהמורשת המפוארת של אתא טורק לא נותר כמעט דבר.
מתבקש להגיד שישראל היא לא טורקיה. שהדמוקרטיה שלנו חזקה יותר. שהשד לא נורא כל כך. ששלטון שנבחר באופן דמוקרטי רשאי לשלוט כראות עיניו. זה נכון חלקית: השלטון נבחר לשלוט, הוא לא נבחר להרוס. תפקידו לנהוג באחריות, במתינות, בשיקול דעת, בדאגה לכלל האזרחים – אלה שבחרו בו ואלה שלא.
כמעט כלום מזה לא קורה בשבועיים (קצת פחות) מאז הושבעה הממשלה החדשה. ישראל 2023 היא טורקיה על ספידים. שריה וח"כיה מתחרים ביניהם מי יקצין יותר. שר שעיקר פרסומו הוא בהיותו עבריין מורשע עם עשרות התחככויות עם רשויות החוק מבקש להפעיל כוח כדי להגביל הפגנות, ושר אחר מזהה שמאלנים בתקשורת על פי הבעות פניהם ומבקש לסגור את כלי התקשורת שבו הם משדרים.
היום נשבר השיא (זמנית), עם הקריאה לעצור את ראשי האופוזיציה באשמת בגידה. בין "הבוגדים": ראש ממשלה לשעבר (לפיד), שני רמטכ"לים לשעבר (גנץ ויעלון) וסגן רמטכ"ל לשעבר (יאיר גולן), שקראו לצאת למאבק ציבורי נגד החלטות הממשלה. חלקם אמנם השתמשו בביטויים קשים, אבל במסגרת המותר: בוודאי לא פחות מותר מהקמפיין האכזרי שנוהל פה בשנה וחצי האחרונות נגד ממשלת בנט-לפיד "הלא לגיטימית".
ח"כ צביקה פוגל מעוצמה יהודית: "לעצור את גנץ ולפיד בגין בגידה במולדת" // מתוך מהדורת חמש, כאן 11
זאת לא הפעם הראשונה שבה המונח "בגידה" שולב בשבועות האחרונים בשיח הציבורי. הראשון שעשה זאת היה בנו של ראש הממשלה, בהתייחסו לבכירי הפרקליטות והמשטרה. לכולם ברורה המשמעות של בגידה, ומה דינם של בוגדים. יצחק רבין שילם על כך בחייו, אבל אז נדרשו רבנים כדי להוציא דין מוסר ודין רודף.
היום כל חבר כנסת הוא פוסק הדור, וכל מיקרופון מזדמן הוא במה להיפרע מבוגדים. נפלאות דרכי השם: אלה שמסרו את חייהם להגנת המדינה מוקעים כבוגדים, ואחרים שלא טרחו לשרת אותה כלל הפכו לפטריוטים. מילא שלחברי הכנסת של "עוצמה יהודית" אבדה הבושה; אבל חוסר האחריות שלהם מסוכן והרסני.
רבים טוענים שאלה רק מילים, אמוציות, להט הרגע. יסלחו לי חברי (כולל מקרב כמה מעמיתי לעיתון הזה), אבל הם חיים בסרט. ישראל מתפרקת בהילוך מהיר. היא הופכת מאור לגויים לחושך לעצמה. מהרבה שבטים שהצליחו להקים נס במדבר, לשני קטבים ששונאים אחד את השני יותר מאשר את האויבים המשותפים שלהם.
היחידה שיכולה לעצור את התהליך הזה היא הממשלה. לא כי היא טועה ומתנגדיה צודקים; כי היא הממשלה, והכוח בידיה. מעשיה והתבטאויות חבריה בעת הקרובה יעידו על כוונתה. אם לא תרסן את עצמה, ותנהג בממלכתיות, הדוגמא הטורקית תהפוך בהקדם מחדשות חוץ למציאות חיינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו