שלב המיקוח הסתיים: עכשיו, זה הזמן למעשים

זה היה מסע ארוך אל הארץ המובטחת. יהיו שיאמרו שצעדיו הראשונים נרשמו עם הקמת ממשלת השינוי בתום סבב הבחירות הרביעי, ויהיו מי שיזהו את העקבות בחול כבר ב-2019 ובפיזור הכנסת ללא הקמת ממשלה בסבב א'.

אך כולם יסכימו שהיה זה מסע מר, קשה ורב תהפוכות בחולות הנודדים של המדבר הפוליטי, והשבוע, עם השבעת הממשלה, הוא הגיע לסיומו. תמה המערכה הראשונה, והמסך עולה על מערכה חדשה.

עד כה, ובחסות אי-הוודאות והאבק הרב שהעלה המו"מ הקואליציוני, נתנו את הטון השותפות הקטנות. מטבע הדברים, על השולחן עמדו עניינים מגזריים, ייחודיים לקהלים שאותם מייצגות הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס, יהדות התורה ונעם. הדיון, המחלוקות, התדרוכים, הנפת הדגלים והפגנות השרירים סבבו סביב נושאים מדרג עדיפות שני וצר יותר - מבלי לזלזל במשמעותם לחיי היומיום של אזרחים רבים.

נטל המנהיגות

אלא שעכשיו, עם חציית הירדן אל כנען הפוליטית, מתווספת אחריות אחרת. יש רובד נוסף של מחויבות. החוקים משתנים, לכל פעולה משמעות שלטונית, והמשקל ילך ויכביד על הכתפיים. במציאות הזו, יהיה זה הליכוד שיידרש לתת את הטון. שריו יידרשו להוביל, והמשימות שבפתח משמעותיות. ההכרעה בקלפי הייתה מובהקת, לא רק בקרב שבין גוש הממשלה הקודמת לזה שהתיישב זה עתה סביב שולחן הממשלה. גם בתוך הימין הייתה הכרעה ברורה.

הליכוד זכה ליותר מרבע ממושבי הכנסת, והוא מגלם לבדו כמחצית מקולות הקואליציה. מצביעיו שלחו אותו מהערים הגדולות ומהיישובים הקטנים, מדן ועד אילת, והם כוללים את כלל שכבות האוכלוסייה. מסורתיים וחילונים, עצמאים ושכירים, דתיים וחרדים - שכולם בחרו לתת לליכוד את הובלת הקואליציה, בדרך ליברלית וחוצת מגזרים.

הציפייה היא מימוש רצון הבוחר הימני, שדרש מנהיגות שמכירה בחשיבותן של סוגיות כמו מבנה מתאם הפעולות בשטחים והמינהל האזרחי, חיזוק הזהות היהודית של המדינה, העצמתה במערכת החינוך והכרה בצרכים הייחודיים למגזרים השונים השותפים בקואליציה. אך מנגד, יש גם ציפייה להנהגה מתונה שתעסוק באתגרים שגם הם לא פחות ימין. לא הצבת נושא הלהט"בים במרכז העשייה, לא הקפדה על טכנולוגיה למכשירים כשרים - אלא גישה רחבה לאתגרים הלאומיים. קידום התחבורה, הסכמי שלום חדשים שנמצאים על הפרק ומלחמה ביוקר המחיה ובמכשולים הכלכליים שכבר ישנם, ואלו שעוד בדרך.

מצפים למעשים

על הנייר, שמר לעצמו הליכוד את הכלים לוודא ששליחותו מטעם הבוחרים להוות את מצפן הקואליציה תתממש. בליכוד אומרים שפג תוקפו של השקט שאפיין את התנהלות המפלגה לאורך המו"מ הקואליציוני, ושעם קבלת נטל השלטון תשתנה הגישה ותהפוך דומיננטית הרבה יותר.

לצד השמירה על תיקי הביטחון, החינוך, החוץ, האנרגיה, הכלכלה והתחבורה, מסמן גם מינויו של אמיר אוחנה ליו"ר הכנסת את הכיוון. אוחנה יהיה הלהט"ב המוצהר הראשון בתפקיד, ואחד הצעירים שבהם, דבר שלא התקבל כמובן מאליו בליכוד, אך זכה לתמיכה נלהבת של השותפות - וזאת בניגוד להפחדות על האימה שמצפה למיעוטים וללהט"בים עם כינון הממשלה. גם זהות השרים נראית כסימן טוב לבאות: יריב לוין במשרד המשפטים ויואב גלנט כשר ביטחון עשויים להיות רמז חיובי לבאות.

המצביעים הישראלים התשושים ספגו בשקט את שלב המריבות, ועכשיו הם מצפה למעשים, להגברת הביטחון האישי, להקלה כלכלית, לתחבורה יעילה יותר ולניהול שקט של המדינה בשנים הבאות. המטרה הזו, כך מבינים בליכוד, לא תושג במהומות מגזריות - אלא בהסתכלות כוללת על המדינה ואזרחיה. כיוון הרוח ייקבע בחודשים הבאים. חובת ההוכחה על מפלגת השלטון, והצלחת הממשלה ושרידותה ייקבעו בהתאם ליכולתם של ראש הממשלה וחברי מפלגתו גם לבצע.

בשובם למדבר

על רקע השבעת הממשלה ותום פרק הקרבות בקואליציה, לפחות נכון לעכשיו, שווה להפנות מבט גם אל מי שעושים את הדרך ההפוכה - מהארץ המובטחת חזרה אל המדבר.

באופוזיציה צרות רבות. השבוע נפגשו ראשיה כדי לייצר תמונה משותפת ולהציג חזית מאוחדת, אך גם התמונה הנחושה לא מצליחה להסתיר את המחלוקות הרבות, שלא לומר הטינה, בין השרים שהפכו השבוע לשרים לשעבר. הביקורת על ח"כ יאיר לפיד נמתחה כבר בפומבי פעמים רבות מאז הבחירות, אך גם אם יוכלו להתעלות גנץ, מיכאלי, ליברמן, סער ולפיד מעל למשקעים - נראה כי האויבים הגדולים המצפים להם במבט צופה פני עתיד נמצאים בגזרת העצלנות, השיעמום והעייפות.

הנאומים נוקבים ואפוקליפטיים, ולעיתים גם גובלים בהסתה, אך המעשים מספרים סיפור אחר. פעמיים נשבעה האופוזיציה להביך את הקואליציה, ולהתיש אותה באמצעות הסתייגויות לחוקים ונאומי פיליבסטר במליאה. הפעם הראשונה הייתה במינויו של יריב לוין כיו"ר כנסת זמני, והשנייה הייתה עם התחלת חקיקת החוקים מצד הקואליציה. חברי כנסת צייצו כי באו להילחם, לסנדל את הקואליציה בוועדות ולתקוע לה מקלות בגלגלים.

ההצהרות הלוחמניות ניתנו באור יום, אך עם שקיעת השמש במערב - חשו ככל הנראה באופוזיציה שעפעפיהם כבדים. מי רוצה להישאר בכנסת כל הלילה לנאומים ולהצבעות? אז במקום להילחם עד טיפת הזיעה האחרונה בקואליציה - הגיעו איתה די מהר לסיכומים שיאפשרו לחברי הכנסת המותשים לשוב לבתיהם בשעה סבירה, מבלי להצטרך לשהות במקום העבודה יותר מכמה שעות ברציפות.

חשוב לזכור שאת ספסלי האופוזיציה בכנסת תופסים, בין היתר, גנרלים נכבדים, בעלי משרות רמות ונחשקות עד אתמול, שהיום מצופה מהם לשבת בישיבות אפרוריות אל תוך הלילה. בתוך האופוזיציה מביעים סקפטיות גדולה בנוגע לרצונו של רא"ל (מיל') גדי איזנקוט או רא"ל (מיל') בני גנץ לשבת חסרי מעש בבית הנבחרים. שמו של לפיד בתחום ההיעדרות מהמליאה ומהוועדות כבר יצא למרחוק, וגם חבר הכנסת אביגדור ליברמן לא נחשב מי שמחבב עבודה פרלמנטרית משמימה. נכון לכתיבת שורות אלו - זו אופוזיציה לוחמת, אך רק בימים ובשעות מסוימות, ללא קבלת קהל ושעות נוספות.