ההסכם הקואליציוני עם ש"ס כולל 205 סעיפים. ההסכם עם הציונות הדתית כולל 183 סעיפים, עם בן גביר חתמו על 167 סעיפים, עם יהדות התורה על 205 ועם נעם על 37 סעיפים - לא כולל נספחים. ההסכמים נוגעים כמעט בכל נושא אפשרי: החל מיוקר המחיה ועד לטיפול במערכת המשפט. העובדה שהכל כתוב על הדף זה יפה - אבל לא מספיק. מדובר בהרבה מאוד עבודה.
במשך המשא ומתן, לחברי הקואליציה היה זמן לקשקש בראיונות לגבי שאלות היפותטיות על בית מלון שלא מכניס להט"בים, או על טיפולים שרופאים כן ייתנו או לא.
כל זה אמנם מעורר סערות תקשורתיות, אבל גם לא נוגע לחיי היומיום שלנו. את הלהט"בים מכניסים לכל העסקים והרופאים מטפלים בכולם, וזה לא הולך להשתנות. מה כן חשוב? ובכן - יוקר המחיה, שכר החיילים, התשלומים לבתי הספר ועוד.
אריק שרון, אדריכל ההתנתקות מעזה, הוא אחד האנשים שנחשבים סדין אדום בעיני מרבית חברי הממשלה הזאת. אבל דווקא את האמירה שלו צריכים לאמץ עכשיו חברי הממשלה בכל הכוח: "תתחילו לעבוד".
הממשלה יוצאת היום לדרך עם תחושה קשה של כמעט חצי מהעם. זו אכן הממשלה הימנית ביותר, וגם הדתית ביותר, שהיתה פה בעשורים האחרונים. החשש של הציבור החילוני מובן. גם החרדים יכלו לנהוג אחרת. הפרטים שדלפו מהמו"מ היו קשים לעיכול ומיותרים (רוצים חופים נפרדים? פנו לשר הפנים דרעי. בשביל מה כל הסעיפים?).
יחד עם זאת, אסור להגזים במסקנות. החרדים ונתניהו היו בשלטון ב־15 השנים האחרונות - כשהקהילה הגאה פרחה, האקדמיה שגשגה, פרסי נובל חולקו לישראלים והמוח היהודי יצא עם פטנטים ואקזיטים לכל העולם.
על כן, התבהלה הציבורית מוגזמת, וההסתה נגד החרדים נוראית. בסופו של דבר כולנו כאן ביחד, ונמשיך לחיות ביחד גם בימי הממשלה החדשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו