בקצב הזה: הימין עלול לאבד בוחרים

הקואליציה המתגבשת הומוגנית למדי. בכל הנוגע להתיישבות ביהודה ושומרון, למאבק למשילות ולרפורמות במערכת המשפט, קשה למצוא הבדלים משמעותיים בין הליכוד, המפלגות החרדיות והסיעות המרכיבות את הציונות הדתית. רק תחום נפיץ אחד עלול לפגוע באהדה הציבורית לממשלה - סוגיות הדת ומדינה.

הבחירות האחרונות היו חריגות ביחס לסבבים הקודמים. חוסר האמון בשרידי ימינה, שעוד התמודדו לכנסת, הוביל רבים מהמגזר הדתי־לאומי להצביע דווקא לרשימת הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', שכללה את מפלגת נעם. בכך הם העדיפו את זהותם הימנית על פני זהותם הדתית־ליברלית, שמתנגדת לעמדות של החרדים והחרדים־לאומים בנושאים כמו גיור, כשרות, יחס ללהט"ב ופטור רחב מגיוס לחרדים.

כמו כן, בוחרי הליכוד ברובם הם חילונים וליברלים. הם אמנם תומכים בחיזוק הזהות היהודית של המדינה, אך לא מעוניינים ביוזמות דתיות־הלכתיות. אפילו בעוצמה יהודית הקפידו להתרחק מעיסוק בנושאים דתיים־הלכתיים, והתהדרו בכך שרבים מבוחריהם הם חילונים, שתמכו בבן גביר על רקע הרצון בביטחון אישי.

מכאן שככל שהממשלה תשדר מצד אחד שהיא נתונה בידי החרדים והחרד"לים בסוגיות כמו חוק ההפליה, שמאפשר לאדם שלא לתת שירות בעסק פרטי מטעם אמונה דתית, ומצד שני לא תביא הישגים בהתיישבות ביו"ש, ברפורמות במערכת המשפט ובהחזרת המשילות, כך היא עלולה לאבד תמיכה בדעת הקהל הימנית־ליברלית.

בהתאם לכך, אמירתה של סטרוק שמכוח תיקון כוח ההפליה צריך לאפשר לרופא לסרב להעניק טיפול אם זה נוגד את אמונתו, הקפיצה את נתניהו, שהתנער מכך בשם כל מפלגת הליכוד.

מכל הנושאים הבוערים, חברי הציונות הדתית נאבקו להכניס סעיף על הגדלת זכות חופש העיסוק, בעוד פסקת ההתגברות זכתה לאזכור דל ללא התחייבות לרוב של 61. ייתכן שיש לכך הסבר בתפיסת עולמה של סטרוק, שמקופלת דווקא במשפט אחר שאמרה: "החוק בישראל חייב להפסיק להתייחס להלכה היהודית כאל משהו שהוא פחות ערך". דתיים רבים, שההלכה יותר חשובה להם מהחוק בחייהם הפרטיים, לא ימהרו לחתום על המשפט הזה בהקשר למרחב הציבורי. כנראה שגם רבים מהחילונים שהצביעו לה.

נכון שמצביעי גוש הימין בחרו בחיזוק הזהות היהודית ומעדיפים "לבלוע" דרישות נוספות של המפלגות הדתיות על פני שלטון של השמאל. אך רובם מעוניינים בזהות יהודית־מסורתית ולא בזהות יהודית־הלכתית, בטח לא כזו שמוכתבת דרך חקיקה פוליטית. כל עוד יתקבע הרושם שהממשלה לוקחת את המדינה למקום יותר דתי ושמרני, אך לא בהכרח למקום יותר ימני, רבים מבוחריה ירגישו כי לא לנער הזה הם פיללו.

ההצבעה בישראל היא גם סוציולוגית. בעידן הקיטוב החברתי, שייכות למחנה פוליטי מגדירה את האדם יותר ויותר. אם חלק משמעותי מתומכי הממשלה ימצאו את עצמם מסתבכים בתירוצים מול סימון הלהט"ב של מעוז, דבריה של סטרוק ותיקון חוק ההפליה, הדבר יכרסם בדעת הקהל מבפנים. לא בטוח שנפנוף בדעותיהם של חברי רע"מ על קהילת הלהט"ב או זריקת האשמה על התקשורת - הם פתרון לטווח הארוך.