האריה שאהב תיק: הצורך של דרעי להחזיק בשני משרדים לא ברור

מקורביו של ח"כ אריה דרעי אוהבים להדגיש שהמאה שמונים אלף שקל שהושתו עליו כחלק מהסדר הטיעון עם הפרקליטות, שבמסגרתו הודה כי מסר יחד עם אחיו הצהרות מס שגויות, משולמים בתשלומים. כלומר, זה לא קל בשבילו, הסכום הזה של המאה שמונים אלף שקל.

מדובר בחתיכת סכום בשביל דרעי, שיש 30 שנות משכורות ציבוריות (מינוס ביקור סמלי בכלא) בכיסו. חשוב למקורבים להזכיר את התשלומים, גם מפני שאחרי ההתעכבות על הקנס ועל אופן התשלום שלו, לא נשאר הרבה אוויר בשביל ההמשך הכבד - פרישה מהחיים הפוליטיים.

12 חודשים חלפו מאז נחתמה עסקת הטיעון, אבל מי סופר? אולי השופט הרבסט. ורק הוא. דרעי סופר מנדטים. אחד־עשר, מי יודע? אחד־עשר מנדטים, יודע כל מי שפירק והרכיב את האפשרויות שעומדות בפני הממשלה הבאה, שהאלמנט הבלתי נפרד היחיד מנתניהו בה הוא ש"ס. כלומר, אריה דרעי.

והאיש המצליח הזה, קבלן הקולות, לא יוצא לרחוב הקבלן לספר לנו איך הוא מרגיש או מה דעתו על רצף סימני השאלה שהאזרח הסביר שואל לגביו כרגע. הוא לא מתראיין, אין שאגות יותר. יש לו אחד־עשר מנדטים, שבפוליטיקה הישראלית משמעותם מגן אנושי מפני הצורך להסביר את עצמך. ובכל זאת, אחד המופעים המביכים של הימים האלה מתרחש בגוב האריות של דרעי.

בשניים אוחזין

סימן השאלה הגדול ביותר מתנקז סביב הצורך התמוה להחזיק במקביל בשני תיקים גדולים - הבריאות והפנים. גם איש ארגון יצירתי והשר היעיל ביותר יתקשה להביא הישגים ממשיים בשני משרדים כאלה בו־בזמן. בממשלה שבה משרדים מתפרקים מסמכויותיהם כדי לחלק פירורים לכל דכפין, הצורך של דרעי לאחוז בשני תיקים כאלה לא ברור.

נכון, גם בממשלת נתניהו ה־34 כיהן דרעי בשני משרדים - משרד הכלכלה והמשרד לפיתוח הנגב והגליל - אבל זה לא אותו הדבר. נגב וגליל זאת קופה שנולדה כדי שהשר הממונה יחלק מתנות לתחומים ולאנשים שהוא אוהב. למשל, תחקיר בכאן 11 חשף כי חלק מתקציבי המשרד לפיתוח הנגב והגליל מגיע בכלל לעיריית בני ברק.

אין לזה, אגב, מקבילה בשום מקום בעולם - לא פגשתם משרד ייעודי לדקוטה הצפונית או לשכה לפיתוח מקנס. זה ממש משרד פיקטיבי, שעוקף משרדים אחרים כדי לחלק כסף, פטנט שהומצא בזמנו כדי ששמעון פרס יוכל לכהן כשר עד שיתחיל המרוץ לנשיאות המדינה.

אלא שממש כמו משרדים אחרים שהומצאו בשביל אנשים שונים כפקקים זמניים - האילוץ כאן כדי להישאר, ודרעי ירש את המשרד, וכל מי שתאמר לו כעת "למה דרעי עם שני תיקים?" יגיד לך: היי, זאת לא הפעם הראשונה. אז תקשיבו, זאת כן הפעם הראשונה, כי הפעם אלה שני תיקים כבדים.

דרעי מתכוון להתרכז במשרד הבריאות, ובמשרד הפנים הוא ימנה - לא פחות ולא יותר - שר נוסף, "שר במשרד הפנים". תשאלו בוודאי: למה? אם ממילא אין לו זמן לזה, אולי שיוותר? למה לבזבז עוד כסף ושררה ואת זמנו היקר של השר הכפול? ובכן, כדורגלנים מתחתנים עם דוגמניות כי הם יכולים, וגם דרעי יכהן כשר בשני משרדים בדיוק מאותה הסיבה. כי הוא יכול.

נכון, אצל הבריטים מקובל שיש שר ועוד 30 סגנים מתוך הפרלמנט, אבל זה לא המקרה. במקרה הטוב הוא ינחה את השר במשרד הפנים מה המדיניות, ובמקרה המשוער לא תהיה מדיניות, תהיה אינרציה של חלוקת תקציבים על פי אינטרס. והכל באצטלה של פריפריה ופיתוח מהתקציבים המגזריים.

מה שדרוש למנהיג

"בעוד חצי שנה כולם ידברו על הרפורמה שעשה דרעי במשרד הבריאות", סח לי השבוע יועץ בכיר של השר הכפול, ואני תהיתי מדוע אינו מציג את הרפורמה החשובה בבריאות אם יש לו כזאת, ובמקביל חישבתי את קיצי לאחור, וניסיתי להיזכר: הייתי בת 6 כשדרעי נבחר לראשונה לכנסת.

האם יש רפורמה משמעותית הרשומה על שמו, זולת צמיחתה המטאורית של תנועת ש"ס? האם מישהו יודע להצביע על משהו גדול שדרעי עשה? לטובת הנוער החרדי, לטובת יוצאי צפון אפריקה, לטובת משפחות ברוכות ילדים, לטובת נשות המגזר שלו? שום דבר. להפך. מניעת התקדמות, מרמור, מרד מתמיד, פוליטיזציה. וזה בלי להזכיר את החטא הקדמון של אוסלו. האיש פוליטיקאי מוכשר ביותר, את זה אי אפשר לקחת ממנו ולא נראה לי שמישהו רוצה. אבל זה מה שדרוש למנהיג?

אין משמעות אמיתית לכהונתו של דרעי במשרד ממשלתי. יש משמעות להתחייבותו לא לעסוק במשרה ציבורית, וממילא הוא המנהיג בפועל של הספרדים שומרי התורה והמצוות. את תרומתו לש"ס הוא יכול לעשות מ־1,000 פוזיציות אחרות. לא צריך להפר את ההבטחה לבית המשפט כדי להשפיע בזירה הציבורית. להפך. השפעה אמיתית וטובה ניתן להשיג דווקא מהספסל.

ובתוך כל אלה, מה שמטריד יותר הוא השהות שביקש האריה בטרם חתם על הצטרפותו הרשמית לממשלה. התקבולת הכיאסטית בינו לבין נתניהו, שני קורבנות השווא הציבוריים, ששומרים זה על זה ומהדהדים זה את סְרָקִיוּתוֹ של זה. אבל בשורה התחתונה, גם דרעי לא הניח להסכמים עד שלא עבר החוק המיוחד לו בקריאה השלישית.

הסאבטקסט ברור: גם השותף הבכיר ביותר מעדיף לא להיכנס לשותפות עם התאום הסימבולי שלו, בלי שההבטחות הקואליציוניות מעוגנות חוקתית. חוק דרעי הוא חוק נתניהו, אבל גם בשעת הדחק דרעי לא סומך שנתניהו יוציא את הבטחותיו לפועל. עד כדי כך בזבז רה"מ הנבחר את האשראי הטבעי.