כשהשותפות לוחצות על נתניהו כל הדלפה הופכת לטלטלה

ממשלת ישראל החדשה תושבע, כך מסתמן, ב־2 בינואר 2023. זו תהיה נקודת ההתכה בין שני וקטורים: ממשלה שנבנתה תוך רמיסת כל הנהלים המוכרים וחקיקת חוקים פרסונליים - ומדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה.

השאלה היא: האם אנחנו נמצאים לפני נקודת אל־‏חזור שבה מדינת ישראל תשנה פניה, ושבחלק מהדברים יהיה קשה לחזור ולתקן - או שהדמוקרטיה הישראלית חזקה, ומסוגלת להכיל את התופעות שרואים בשבועות האחרונים, שניתן יהיה לתקן בעתיד אם הדברים ייצאו משליטה?

כך או כך, אנחנו נמצאים לפני תקופה סוערת ומאוד לא יציבה בגלל חולשת נתניהו מחד גיסא, ובגלל תיאבון היתר ותחושת העליונות של השותפות לקואליציה מאידך גיסא.העם רואה את המראות, שומע את הקולות ומשפשף את עיניו נוכח המחזה יוצא הדופן.

מעבר לחשש מהעתיד הלא ברור - הרי חודשיים לאחר יום הבוחר, ב־1 בנובמבר, הקוסם נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה מבלי להתפשט מכל ערכיו ועקרונותיו, ומבלי לבזות את ערכי הליברליות הדמוקרטית של התנועה שהוא עומד בראשה.נראה שעד לדקה שבה יישבע אמונים כראש ממשלה נתניהו ימשיך לרצות, לפנק, לכרכר סביב ראשי המפלגות ולרפד את שותפותיו בתפקידים ובכיבודים. הבופה פתוח, מלאו את הצלחות כאוות נפשכם.

וכמו בשיר על סבתא שבישלה דייסה, נשאלת השאלה: ולמי לא נשאר? התשובה ידועה - לחברי סיעת הליכוד, שמאתמול גם כלואים בתוך הסיעה מבלי יכולת להתפלג. זאת, לאחר שנתניהו ביטל אתמול את החוק שקבע שכל ארבעה חברי כנסת יכולים להתפלג ולהקים סיעה עצמאית. מעתה, כדי להתפלג יידרש שליש סיעה - וזה כמעט בלתי אפשרי. ולמרות זאת, הם מפזזים סביב נתניהו בתקווה לקבל בדל תפקיד.

לחצים מכל כיוון

סקרים שהתפרסמו בימים האחרונים מצביעים על כך שרוב הציבור, כולל מצביעי ליכוד, חושבים שמוטב שחוק דרעי לא היה בא לעולם. גם על "חוק בן גביר" הם לא משתגעים, גם אם הם מחפשים ביטחון ברחובות הערים. ונתניהו, שלא זז בלי סקרים, לו הדבר לא מזיז. הם נובחים, והשיירה המאובטחת ממשיכה בנסיעתה בדרך להגשים את חלומו לחזור ללשכת ראש הממשלה. אף על פי כן, קשה לא להריח את המתח באוויר.

זה מתבטא לא רק בעיכוב בהשבעה או בחלוקת התפקידים בליכוד, אלא גם במתרחש בלשכת ראש הממשלה המיועד, שם הגיעו הדברים לכדי בדיקת פוליגרף לבכירים (כפי שפורסם לראשונה בעיתון זה). שיחה בין אשת ראש הממשלה לבין חברת הכנסת גלית דיסטל־אטבריאן הודלפה, ומעשה של יום ביומו הפך לפרשת ווטרגייט.

זה מעיד על הלחץ הרב שנתניהו נמצא בו גם מצד שותפותיו, שלא מוותרות ורוצות לקבל הכל ביד - במזומן, ולא באשראי - וגם מבית, מצד אשתו ובני ביתו.

במאי 1948 עמד דוד בן־גוריון והכריז על הקמת מדינת ישראל. למחרת פרצה מלחמת העצמאות. אני נוהגת לומר שאנחנו עדיין בעיצומה של מלחמת העצמאות שלנו, ושחייבים לחשוב על כל פעולה ממשלתית שמבצעים. נקווה שמה שמתרחש בימים אלה הוא רק מהמורה בדרך, ולא מעבר לכך.