רוטציה היא לפעמים דד-ליין לסוף דרכה של הממשלה

יחסית לממשלה ההומוגנית שאמורה לקום, נראה שבכל מה שקשור לחלוקת התיקים היא תהיה הטרוגנית למדי.שלא לומר ארעית לגמרי.

רבים ממצביעי גוש הימין, שחיכו להרכב הקואליציוני המתגבש, לא יכולים לא להסתכל בעיניים כלות במו"מ הקואליציוני ולהבין שמשהו פה משובש לחלוטין. הרי בניגוד למסע הדה־לגיטימציה של הצד השני וחלקים בתקשורת, אין למצביעים האלה בעיה שאיתמר בן גביר יהיה שר הביטחון הלאומי או שסמוטריץ' יהיה שר האוצר, או אפילו שר הביטחון. הם מייחלים לחיזוק המשילות ולרפורמות במערכת המשפט. זה מתחיל בשיטות התמוהות לניהול המגעים שמוביל נתניהו, נמשך בהתעקשויות המיותרות של השותפים, ומגיע עד למשא ומתן אינסופי שהיה יכול להסתיים בתוך זמן קצר.

למרות זאת, הסיכוי שנתניהו יוכל להשביע ממשלה ללא הארכה של שבועיים נוספים מנשיא המדינה הולך ופוחת. כל זאת כשהמצב הביטחוני מעורער, חלק מהשרים היוצאים כבר לא מתפקדים, ואחרים עסוקים במחטפים מחוצפים של הרגע האחרון. המחשבה שכבר היה אפשר להחליף אותם לפני שבועיים מעוררת פלצות.

זה עוד כלום לעומת חצאי התיקים, הרוטציות, העברת יחידות סמך ממשרד למשרד והחוקים המהירים המתוכננים, שנועדו לאפשר לקואליציה ההומוגנית לקום על רגליה. גם תומכיה הגדולים של הממשלה הנכנסת ייאלצו להודות שמדובר בפתיחה מטורללת למדי. כך, למשל, בצלאל סמוטריץ' צפוי לכהן כשר האוצר למשך שנתיים, ואחריו יתמנה אריה דרעי. מעבר לקושי של השר להכין תוכניות ארוכות טווח במציאות כלכלית כה גרועה, מדובר בשני הפכים מוחלטים בתפיסתם הכלכלית.

סמוטריץ' ליברל, דרעי ריכוזי. סמוטריץ' נגד ועדי העובדים, דרעי בעדם. סמוטריץ' מאמין בכוחות השוק, ואילו דרעי במדיניות רווחה. כשמדובר בנושא כל כך משמעותי כמו קופת המדינה, ואת זה מבין גם נתניהו, יש צורך בראש ובראשונה ביציבות. כך הצדיק ראש הממשלה המיועד את התקציב הדו־שנתי שהעביר ב־2009 ושמאז אומץ בכל ממשלותיו. החשש הזה קיים גם במשרד הביטחון לאור הכוונה להכפיף את מג"ב איו"ש לשר לביטחון הלאומי, או לפזר את סמכויות המינהל האזרחי בשטחים.

במשך שלוש שנים של משבר התגברו הפוליטיקאים על חששותיהם בעזרת רוטציות, פריטטיות, ח"כים נורבגיים, חלוקת תיקים, משרדים ותפקידים. דווקא עכשיו, עם רוב לימין, היתה הזדמנות להחזיר עטרה ליושנה. ממשלות יציבות וברורות כמו של פעם.

אלא שההזדמנות הזאת הוחמצה. רוטציה, צריך לזכור, היא לפעמים דד־ליין. מועד החילופים הצפוי הוא לא פעם גם מועד סוף דרכה של הממשלה. לפרטים נוספים בעניין אפשר לפנות לבני גנץ.

מרגע השבעת הממשלה ייאלצו השרים לקיים את הבטחותיהם בבחירות. למרות הכל, אפשר לראות שינוי בהרגל של מנהיגי הימין להלך על קצות האצבעות מהרגע שנכנסו למשרד. נראה שהפעם רובם אכן באו לשלוט.