מי היה מאמין שכבר עבר חודש מיום הבחירות. גרוע מכך: מי היה מאמין שעם ניצחון מובהק לגוש המחנה הלאומי, עם 64 מנדטים, לא נסגרה ממשלה בתוך שבוע. התחושה העולה היא שהגוש הזה רצה נורא לנצח, אבל פחות נלהב לשלוט. לקחת אחריות. לנהל. רבים ממצביעי הגוש כבר מתקשים להסוות את תחושת המרירות. למה זה צריך להיראות ככה?
חרושת התדרוכים הדוחה נגד חלק מהשחקנים כבר מעוררת קבס. עוד שנייה נצא לצמתים עם שלטי "ימנים וימנים מסרבים להיות אויבים". זה משקף חוסר בגרות; זה רמז מטרים למהמורות בניהול. הרושם כבר נצרב: גם אם ייגזרו בשבוע הבא סרטים אדומים בטקסים חגיגיים, ברור שקואליציית הימין התחילה ברגל שמאל. זה לא הוגן כלפי הבוחרים.
ואם לא היה די בעיכובים ובדם הרע והכל כך מיותר, התחילו עכשיו דיבורים על רוטציות בתפקידי השרים. קשה לחשוב על רעיון מופרך מכך. ולחשוב שכל הגוש הזה רץ על טיקט של "משילות". יש לנו עסק עם 64 מנדטים שיושבים על בסיס אלקטורלי ואידיאולוגי מוצק - חומרי הגלם שמהם אופים יציבות שלטונית – שמתעקשים לפורר לעצמם את המנדט הברור למשילות. במקום למגר את החוליים שמיררו את חייה של צמרת השלטון בשנתיים האחרונות – מרחיבים את הפגמים לרמת המשרדים.
כדי לשלוט, להתניע תהליכים, לנהל אותם, למצות אותם ולהביא אותם לגמר חתימה טובה – צריך זמן. צריך אופק של אחריות שילוחית. ראינו איך נראה תפקוד של ראש ממשלה עם תאריך תפוגה מעל הראש. גם מאה מאמרים בניו-יורק טיימס לא ישנו את זה. עכשיו תארו לכם איך תיראה קדנציה של שר בתנאים האלה. זו פגיעה אנושה באוטונומיה הניהולית של השרים ובסמכות השלטונית שלהם. זה לנטרל מראש כל יומרה למחשבה לטווח ארוך, זה יידכא רוח של יוזמה.
תוסיפו לזה את האגפים שמופקעים ממשרד א' ומועברים כפיצוי למשרד ב' – והתוצאה היא שרים קצוצי כנפיים. 64 מנדטים עם הבטחה ליציבות – מקימים ממשלת טלאים בתפירות גסות. ככה לא בונים משילות.
הדבר המעציב הוא שאצל רבים מתחילה להתגנב המחשבה שלא מדובר באילוצי מו"מ וב"אין ברירה", אלא בתוצר רצוי ומבוקש. שמעדיפים שרים מוחלשים, אדמיניסטרציה מוחלשת, ממשלה כנועה. שרים שלא יובילו, שלא יבלטו, שלא יפרחו מדי. כלומר – שלא יצליחו. עוד סיבה למרירות. בכל זה, אגב, אי אפשר להאשים את השמאל. שם, לכל הפחות, התנפלו על המשרדים בתשוקה. געגועיי ל"באנו לעבוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו