אחוות נשים ופמיניזם - תלוי מאיפה את באה

אחרי הרצח של דיאנה דדבייב, "ארץ נהדרת" לא יכלו יותר להתחבא. במערכון ייחודי שבו הצחוק נשאר בצד, גילמו השחקניות נשים במסיבת רווקות: לוקיישן חצי מפואר, דשא סינתטי וגרילנדות קטנות עם ריהוט גן. שחקניות הנבחרת פותחות מתנות בכתר ורוד, כשלגופן חולצות טריקו שעליהן הכיתוב הדו־משמעי "רווקה - לא לעוד הרבה זמן". מרימות צ'ייסרים, מפרסמות סטורי, אומרות לשדכנית "לא נשכח ולא נסלח", ואז מעניקות לכלה קופסה אדומה מהודרת ואומרות לה - זאת מתנה בשבילך. אבל זה לא לעכשיו, כי עכשיו הכל סבבה. זה להמשך, כי אנחנו אוהבות אותך. הכלה פותחת את המתנה - אקדח. "לפעמים מגלים שצריך", אומרות החברות הרווקות בסולידריות נשית לכלה התמימה וההמומה, ושולחות לה מבטים חומלים ומבינים לעשר שניות של דומייה וזום־אאוט, שמחדדות את בשרו של הצופה בבית. דמה של אישה ישראלית שנרצחה בידי בעלה עדיין חם. אי אפשר לצפות בסאטירה הנוקבת הזאת בלי להצטמרר. סצנה שעומדת במבחן הזמן.

סיסטרהוד חד־כיווני

שתי בעיות נחשפו אגב התמונה של גיבושון נשות הקואליציה השבוע: הראשונה - הדואליות הישראלית של יכולת האישה להגן על עצמה מפני אלימות; השנייה - מדוע אצה אשת רה"מ המיועד לחגוג גיבושון עם נשות הקואליציה, כשעוד אין קואליציה?

נתחיל עם הראשונה. אילה בן גביר הגיעה עם אקדח. ההסברה הישראלית יכולה להשתמש באקדח הזה כאחלה נשק: "שימו לב, שימו לב, אנשי העולם הגדול", יכולנו לצייץ החוצה אצלנו בישראל, מדינת העאלק אפרטהייד. מורה ללשון שמגדלת שישה ילדים חשופה לאיומים יומיומיים, לבקבוקי תבערה, לאבנים ולירי. מספרים לכם שיש מחסומים - חה, זאת הזדמנות טובה לספר שבכביש היחיד שבו מותר לה לנסוע מירושלים לחברון מותר גם לשכנים הפלשתינים שלה לנסוע, והחוק מתיר לה לשאת אקדח כי את לא יכולה לדעת מאיפה האלימות הלאומנית הזאת תבוא לך. הפלשתינים מספרים לכם סיפור אחד, ואצלנו במקרה לגמרי נחשפה התמונה האמיתית. אבל לא גורם רשמי ולא יוזמה פמיניסטית אזרחית השכילו להשתמש באמת הפשוטה הזאת שנחשפה מעל לחגורה.

גם בתוכנית הסאטירה, שמעודדת לכאורה נשים להגן על עצמן בעזרת אקדח, לא מתלהבים אם הנשק מגן עלייך מטרור פלשתיני. יש טרור ויש טרור. מגישות רדיו פמיניסטיות הביעו סלידה מאשת השר המיועד כדי למצוא חן בעיני הפוליטיקלי קורקט, ואפילו לא הבינו שהן משתחוות בפני נרטיב גברי. זה היה שבוע עצוב, שהוכיח שבישראל 2022 את עדיין מתנחלת לפני שאת אישה.

"האידיאולוגיה של העליונות הגברית דוחקת בנו, הנשים, להאמין שאנחנו חסרות ערך; שערכנו נקבע אך ורק ביחס לגברים ובחבירה אליהם", כך כתבה במאמרה המכונן "סיסטרהוד" (בעברית: "אֲחָיוּת") התיאורטיקנית החשובה בל הוקס, מראשונות החוקרות הפמיניסטיות. אני קוראת את זה וכל הגוף שלי כואב, שלא לדבר על התודעה. הוקס ניסתה ב־1984 להבין למה נשים יכולות להיות החברות הכי טובות והשונאות הכי גדולות בבת אחת, או בתרגום מותאם שלי: למה הן מחקות גם את הצדדים הרעים של הפוליטיקה הגברית, במקום לייסד שיח שונה, אמיץ, מצליח.

איפה רויטל?

מרוב התעסקות באקדח של בן גביר, כלומר מרוב שנאת מתנחלות ואובססיית כיבוש, האייטם האמיתי של הגיבושון הנמהר הזה פוספס. חמש נשים הצטלמו שם, במעמד המוזר הזה שבו את קודם כל "אשתו של": היו אשתו של גולדקנופף, אשתו של גפני, אשתו של דרעי, אשתו של בן גביר ואשתו של אבי מעוז (אלוהים יודע איך הקומבינה הזאת של מנדט יחיד כפוי נהייתה ראש סיעה), והיתה גם שרה נתניהו - שהיא מזמן פיגורה בפני עצמה, וממש לא רק אשתו של ראש הממשלה. אבל אשת יו"ר המפלגה השלישית בגודלה במדינה, שהיא המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה, לא היתה - רויטל סמוטריץ' לא הגיעה למפגש.

אז נכון, אמרו שהיא הוזמנה ולא הרגישה טוב. אבל בואו, בשבוע שבו מההתחלה ועד הסוף הליכוד עסוק בלתדרך נגד סמוטריץ', להגיד שהוא היורש של בנט ושקד כפויי הטובה ולספר שהוא תוקע את הממשלה ולא דואג לימין, לא להתנחלויות ולא לערכים, אלא רק לעצמו - יש כאן יותר מרק מקרה. כשקואליציה שעוד לא קמה דואגת לערוך מפגש גיבוש מאוד־מאוד לא דחוף בכלל בין נשות הקואליציה, ולמעשה מדירה ממנו את אשתו של מספר 2 בקואליציה הזאת - הקו ברור. במפגש הנשים המצולם היטב הועבר מסר מתוחכם למשפחת סמוטריץ': מותק, אתם לא חלק.

וכאן השאלה אל אילה, שעברה השבוע שטיפה לא נעימה בכלל בכלי התקשורת, תשומת לב שאולי נבנים ממנה ציבורית - אבל בטח לא נהנים ממנה אישית: נכון שהכי חכם ליישר קו עם אשת רה"מ, ושאין עניין לריב ושצריך לכבד. אבל רק לפני שבוע אמרו הבעלים, סמוטריץ' ובן גביר, שישמרו על חזית אחידה במו"מ. אז למה להתפצל בגזרת הנשים? המפגש הנשי הרי היה פוליטי, זה לא באמת בשביל הכיף, מקווה שאף אחת מהבנות לא משלה את עצמה.

אז איפה הערבות הנשית?

בל הוקס קוראת לנשים לגלות סולידריות פוליטית, לא לראות באחיותיהן להדרה ולהשתקה אויבות, אלא לשתף פעולה לאחר שנים של דיכוי משותף. היא מדגישה שאחווה נשית לא צריכה להגיע רק על רקע של קורבנוּת. נשים צריכות לדעת להיות טובות אחת אל השנייה גם מתוך עוצמה.

אז בתקשורת, הגיע הזמן לעודד את אחיותינו הנשים להגן על עצמן ללא הבדלי דת, גזע, מין וגיאוגרפיה; ובפוליטיקה, זו השעה לגלות סולידריות פוליטית בין נשות פוליטיקאים ולמען שאר האזרחיות. כי ממשלה היא יותר דחופה מארוחת בוקר.