אין טעם ללכת להצביע. פעם חמישית בפחות מארבע שנים, הילדים בבית, יש תור, שוב מסתמן שלא תהיה הכרעה והפעם גם מזג האוויר רומז לנו: "אתם באמת רוצים לעשות את זה בגשם?"
אין טעם ללכת להצביע. את החגיגיות, מי זוכר, איפסנו בקופסה, אי שם בספטמבר 2019, יום הבחירות לכנסת ה-22. כשגילינו שלבחירות יש מועד ב, כמו מבחן בגרות. היינו תמימים, ועוד לא ידענו כמה מועדים צפויים לנו, ואיך נזכה את המדינה שלנו בתואר הלא מחמיא "שיאנית הבחירות". הנה, לפחות שברנו שיא במשהו.
אין טעם ללכת להצביע. השתנינו, כולנו היינו דעתנים, מעורבים וחושבים, ועכשיו הפכנו כולנו לעייפים. כל כך עייפים, שאילו אפשר היה להשחיל אל הקלפי פתק בהפתעה, מבלי שיידעו איזו אות כתובה עליו ורק ידרוש מהם ממשלה יציבה ובחירות במועדן (כמו שהיה ב-1988, זוכרים?), היינו משליכים אותו לקלפי והולכים, אבל אין.
אין טעם ללכת הצביע. במהלך החודשיים האחרונים ליוויתי חבורה של 13 ישראלים יפים מכל קצוות הארץ, מכל המגזרים, שמחזיקים בעמדות משלל גוני הקשת הפוליטית בעבור פרויקט "המתלבטים" של חדשות 13. הזהירו אותנו משמאל שההוא סכנה לדמוקרטיה. הזהירו אותנו מימין שההוא סכנה לביטחון. האם הם השתכנעו? לא ממש.
"התקווה היא החלום של אנשים ערים"
אבל אני אלך להצביע. כי צריך ללכת להצביע לא בגללם, אלא בגללנו. צריך להצביע לא בגלל הנבחרים שלנו, אלא למרות הנבחרים שלנו. צריך ללכת להצביע כי להישאר בבית, אומר עלינו שנכנענו. וזה הרי מה שהם רוצים.
כן, בואו נפרק את השקר הזה אחת ולתמיד: אנחנו לא מצביעים בשבילם. אנחנו מצביעים בשביל עצמנו. לא משנה מה כתוב על הפתק, אנחנו בוחרים בנו. הצבעה מעידה עליי ועל השתייכות שלי, שלכם ושלכן. כמו להיות חבר במועדון, כמו ללכת לבית כנסת, לחוג יוגה, להפגנה, כמו ללכת לעצרת תמיכה בזכויות בעלי חיים. כל האירועים האלה יסתדרו בלעדינו, אבל אנחנו לא ניעדר משם. אנחנו באים בשבילנו.
הצבעה היא כמו להישאר יום שלם בבית אבל להחליף את הפיג'מה בבגדי יום. כן, זה בשביל עצמנו, ולא בשביל אף אחד אחר. הצבעה אומרת עלינו שאנחנו בני אדם, ולא עדר מובל. הצבעה אומרת עלינו שאנחנו לא מוכנים להיכנע. שאנחנו לא איבדנו את הדעות והרצונות שלנו, שלא שברו אותנו.
נכון, כמו במשחקי הדיונון, אנחנו במשחק אכזרי, אבל זה לא נטפליקס ואלה החיים שלנו שתלויים שם מנגד.
והכי חשוב - הצבעה אומרת שיש לנו תקווה. אריסטו אמר ש"התקווה היא החלום של אנשים ערים", אז את החלומות שלי אשאיר ללילה, כשיסגרו את הקלפיות ואחזור לרטון. בבוקר אני הולכת להצביע.