לכשכש בכריש: אינדיקציה נוספת לתרבות שלטונית ירודה | איתן אורקיבי

הדילוג היהיר של רה"מ לפיד על הכנסת בדרך לאישור הסכם אסטרטגי שנוי במחלוקת ערב בחירות, והנימוק המביש לכך ("האופוזיציה מופקרת ולכן לא תהיה הצבעה"), סומנו, ובצדק, כאינדיקציה נוספת לתרבות השלטונית הירודה שממשלתו מטפחת. אבל הפגיעה האנושה יותר בנורמות הדמוקרטיות נוגעת לתפקיד שמילאה מערכת הביטחון במגרש הפוליטי. בתוך שבוע אחד, הפך ההסכם עם לבנון מיישוב מחלוקת כלכלית־ביורוקרטית שיכלה לחכות עשר שנים, לפעולת מנע בהולה לסיכול מלחמה בטווח המיידי.

צריך לשחזר רגע את השתלשלות העניינים כדי להתרשם מממדי הציניות: לקראת סוף ספטמבר, החלו לזרום ידיעות ראשונות על התקרבות דרמטית במגעים בין ישראל ללבנון בתיווך אמריקני. בראשית אוקטובר זה כבר היה בחוץ, וכך גם השמועות על נסיגה ישראלית מהירה ופתאומית מכל דרישותיה הקודמות. התגובה בדעת הקהל היתה קטסטרופלית: לא עזרו הפרשנים והלשעברים באולפנים, ולא עזר סימונו של כל קול ביקורתי, לרבות מהאופוזיציה הפוליטית, כ"דף המסרים של חיזבאללה". היה ברור שככה זה לא יעבור.

קיצור תולדות הספין

זה השלב שבו הדברים החלו להשתבש עבור לפיד. ב־3 באוקטובר הודיעה שרת הפנים שקד כי תדרוש הצבעה בכנסת. שר המשפטים סער אמנם לא דרש הצבעה, אבל הודיע שההסכם "יעבור בכנסת". חריקות בקואליציה. במקביל לכך, אולי בתגובה לתדרוכים מוקדמים של לפיד לתקשורת, הבהירה היועמ"שית גלי בהרב־מיארה כי יידרש קצת יותר מאישור אקספרס בקבינט. בסוף השבוע הזה שררה כבר תחושה שההסכם עולה על שרטון.

ואז, בתזמון קוסמי מרהיב, אירע "פיצוץ" במשא ומתן: הלבנונים הקשיחו עמדות, ו"גורם מדיני בכיר" בישראל איים שאם לבנון תגזים בדרישותיה, היא "יכולה לשכוח מהמסמך". על רקע ה"פיצוץ", הודיע שר הביטחון בני גנץ כי "יש להיערך לתרחיש של הסלמה בגבול הצפון". יכולתם לקרוא בתקשורת את כל הטררם הקבוע: דיוני חירום, ראשי רשויות בצפון מביעים דאגה, כל הנוהל. ישראל - ואזרחיה - נכנסו לכוננות. חג שמח.

זמן קצר אחר כך החל בליץ הדלפות ותדרוכים מישיבת הקבינט, ואזרחי ישראל טורגטו בשטף ציטוטים מפי ראשי מערכת הביטחון בדבר נחיצותו הדחופה של ההסכם. יכולתם לראות על מסכי הטלוויזיה כותרות רצות: "כולם פה אחד בעד החתימה על ההסכם" ש"יוריד באופן דרמטי את הסיכון למלחמה". עמדות הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד, עם תמונותיהם, הופיעו בכתוביות הרצף באולפנים בזה אחר זה. פה אחד. כולם. ציטוטים רבים מצאו את דרכם לתעמולת יש עתיד. אולי אסור להצטלם לקמפיין עם חיילים, אבל אפשר לייצר גרפיקות עם תמונותיהם וציטוטיהם של ראש המל"ל חולתא ושל האלופים לשעבר מרום, איילנד וידלין.

בערך באותו הזמן פורסם המסמך שהוגש על ידי המשנים ליועמ"שית, שם מתוארות שתי חוות דעת מסווגות שהוגשו למשרד היועמ"שית במהלך השבוע החולף מטעם משרדי הביטחון והחוץ, שבהן פורטו הנימוקים לדחיפות המיוחדת שצצה בנסיבות המיוחדות. "אי־חתימה על ההסכם בתקופה הקרובה מאוד עלולה להוביל להשלכות חמורות על הביטחון הלאומי של ישראל", נ-קו-דה. ועכשיו, כשיש קונצנזוס שההסכם הזה בכלל נועד למנוע סכנת מלחמה ברורה ומיידית, ברור גם שמי שמעז למתוח עליו ביקורת הוא מחרחר מלחמה מסוכן וחסר אחריות - בעיקר אם קוראים לו נתניהו.

מכאן ואילך הכל חזר לזרום בנחת, מהיועמ"שית למעלה ועד הטוויטר למטה, עם תקשורת חלקה וחתימה מובטחת, והכל מניפים מטפחת וכולם מודים שהעסקה מוצלחת. ובכל זאת, נסכם: המו"מ עולה על שרטון ששמו דעת הקהל, לפתע "פיצוץ" במגעים, הצבא מקבל הנחיה להיערך להסלמה, מערכת הביטחון מסבירה שההסכם יסכל מלחמה, חוות דעת סודיות מוגשות ליועמ"שית - והפקק משתחרר.  

אולטימטום שלטוני

חלילה לי להאשים את שר הביטחון בהפעלת לחץ פסיכולוגי על הציבור הישראלי, שהגיב בחלקו בעוינות להסכם שקידמה בלהט מערכת הביטחון. אבל הכנסת מדינה לדריכות מהסלמה ביטחונית ערב חג - זו פעולה מספיק קיצונית בשביל לתמוה, לכל הפחות, אם אין מידה של צדק בטענתו של נתניהו כי ההסכם נחתם תחת איום.

אני גם לא רוצה להאשים את מערכת הביטחון בהתערבות בוטה ומגמתית במחלוקת הפוליטית בישראל ערב בחירות. אבל מצב שבו לשעברים קופצים עם דף מסרים על Win־Win עוד בטרם פורסמו עיקרי ההסכם, ולזרם המידע מוזרקים ציטוטים פסקניים מטעמם של כל ראשי מערכת הביטחון, לא מותיר ברירה אלא לחשוד בהתגייסות של מערכת הביטחון לקידום אינטרס פוליטי. שלא לדבר על קונצנזוס שמעורר חשש לאינדוקטרינציה ארגונית. ההיסטוריה מוכיחה שצריך לחשוש ממערכת ביטחון דוגמטית ומונוליתית שמדכאת ביקורת פנימית.

מהלכי הקידום הפרו־אקטיביים של ההסכם לא היו שעתה היפה של מערכת הביטחון הישראלית, לפחות לא ברובד הציבורי. בין שהיא גויסה מלמעלה או התגייסה מרצונה - הרושם המתקבל זהה: מעולם לא זוהמה מערכת הביטחון בפוליטיזציה בוטה ומגמתית כל כך. בחשבון הסופי, דעת הקהל הישראלית התנהלה ערב הבחירות תחת אולטימטום שלטוני מפתיע, שמערכת הביטחון היתה שותפה לפמפומו: או הסכם עכשיו, או מלחמה מחר. עובדה - יש כוננות. עובדה - יש חוות דעת מסווגות. הם אולי לא כשכשו בכלב, אבל הם ועוד איך כשכשו בכריש. ככה מנטרלים את דעת הקהל ומשהים את הביקורת האזרחית, בשיטת סינדרום ההסתופפות תחת הדגל בשעת חירום. התותחים לא רעמו, אבל המוזות נדרשו לשתוק. ורובן שתקו. בחיי שהדילוג של לפיד על הכנסת זה כסף קטן.

>הירשמו עכשיו לוועידת הבחירות של "ישראל היום"<<