"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
הסכם הגז עם לבנון: לא נורמליזציה ולא כניעה משפילה
מערכת הבחירות בישראל גרמה לפוליטיקאים להתחלק למשבחים ולמבקרים באופן קיצוני • בסופו של דבר מדובר בהסכם טוב דווקא משום שהוא משרת את שני הצדדים • וגם, ההסכם מסמן את חזרתה של ארה"ב למזרח התיכון לאחר שהופקר לידיו של פוטין
נסראללה בנאום לתומכיו| צילום: אי.פי
פרשנות

הסכם הגז עם לבנון: לא נורמליזציה ולא כניעה משפילה

מערכת הבחירות בישראל גרמה לפוליטיקאים להתחלק למשבחים ולמבקרים באופן קיצוני • בסופו של דבר מדובר בהסכם טוב דווקא משום שהוא משרת את שני הצדדים • וגם, ההסכם מסמן את חזרתה של ארה"ב למזרח התיכון לאחר שהופקר לידיו של פוטין

,עודכן
0השמעה

עוד לא יבש הדיו מעל מסמך ההבנות עם לבנון על סימון הגבול הימי. המסמך כמעט הוטבע בים של תשבוחות וביקורות קטלניות, שאין בינן לבין המציאות בשטח ולא כלום, למעט העובדה שמדובר במעט יותר משבועיים שנותרו עד לפתיחת הקלפיות.

המצדדים בהסכם הגדירו אותו כ"הסכם היסטורי", שסולל את הדרך לנרמול היחסים עם לבנון והוא, כמובן, איננו כזה. מנגד, האופוזיציה כינתה אותו הסכם של "כניעה משפילה" לחיזבאללה, שיגרע מיליארדים מרווחי ישראל העתידיים מהגז ויזרים אותם לידי ארגון הטרור, שינוצלו להתעצמות נגדנו. וגם זה, כמובן, רחוק מן האמת.

ביידן לפיד ונשיא לבנון. האמריקנים חוזרים לזירה,צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90, EPA, AFP

האמת, וכך מודים גם בלבנון, היא שמדובר בהסכם ראוי, שמעניק יתרונות לשני הצדדים. מי שטוען שבנסיבות הקיימות, אחרי יותר מעשר שנים של סכסוך מתמשך, ניתן היה להשיג הסכם טוב ממנו, פשוט זורה חול בעיניים. יתר על כן, לאיש אין ספק שההחלטה בישראל למקם את אסדת כריש במקום שמוקמה, וההיערכות לתחילת הקידוחים, הן שהעלו את נסראללה על עץ גבוה שממנו, גם אם היה רוצה, לא יכול היה לרדת.

ההסכם מנע מלחמה

תחילת השאיבה בכריש, בלי הסכם עם לבנון על הגבול, היתה מובילה בהכרח להתכתשות צבאית עם חיזבאללה. מסבב כזה, שאין שום ערובה שהיה מסתיים ב"כמה ימי קרב" וסביר שהיה מידרדר למלחמה, נסראללה היה יוצא מובס, אולי אפילו מחוסל. אבל המחיר, גם לישראל ובעיקר לעורף האזרחי, היה לא פשוט.

מי שהאזין שלשום לנאומו של מזכ"ל חיזבאללה - שבו סמך ידו על ההסכם שהושג, אבל לא התפאר מדי בניצחון ("אם נשיא לבנון אומר שהוא תומך בהסכם אז גם אני תומך") - יכול היה לדמיין את אנחת הרווחה שלו על כך שלא נאלץ לממש את איומיו.

אסדת כריש. ישראל תוכל להתחיל את שאיבת הגז בשקט,צילום: איי.אף.פי.

כאמור, זה איננו הסכם היסטורי וגם לא צעד ראשון לנורמליזציה. הלבנונים מתעקשים לקרוא לו מסמך הבנות, מכריזים שלא ייפגשו עם הישראלים בנאקורה בחדר אחד, שיחתמו על עותק נפרד וימסרו אותו לאמריקנים כדי שיופקד באו"ם. הם גם מדגישים שקו המצופים, שישראל רצתה שיוכר כקו הגבול הקבוע, מופיע במסמך רק כקו ה"סטטוס קוו".

ועדיין, זהו הסכם טוב, שמהווה, כך נאמר בפירוש במסמך, "פתרון קבע לסכסוך הימי". הוא מעניק יציבות ביטחונית לישראל ויתרונות כלכליים ללבנון, בלי לגרוע משמעותית מרווחיה של ישראל. גם אין סיבה להניח שחיזבאללה יהיה הגורם הבלעדי שיגרוף את כספי התמלוגים מהגז.

ויש גם ערך מוסף להסכם, שאיננו נוגע ישירות לשתי המדינות החתומות: התיווך האמריקני, שהוכתר בהצלחה; הערבויות של וושינגטון לשני הצדדים, גם אם חסרות משמעות בפועל, מסמנות במידה מסוימת את חידוש הנוכחות של ארצות הברית במזרח התיכון, שנראה היה כי הופקר לחסדיו של פוטין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו