משהו חדש מתחיל מחוץ לבית היהודי

המילה המתאימה לתיאור מהלך השיבוצים של נתניהו בליכוד היא "אסטרטגי". לפחות ברמת הכוונה. לא ליהוק "סטארים", אלא חתירה ליעד רחוק יותר, שמייתר את הבית היהודי, כמפלגת ברירת המחדל של מצביעי הציונות הדתית ואולי של מפלגות מגזריות־דתיות בכלל.

צריך לראות את זה כחלק מתהליך שכבר התפתח בליכוד - וגם במפלגות אחרות כמו יש עתיד - של נוכחות גדלה של בנות ובני הציונות הדתית במפלגות שלטון "חילוניות". אבל הליכוד היא היחידה בעלת השקפת עולם ימנית, לאומית, מסורתית מובהקת, ולכן זה משמעותי שימנים חובשי כיפות סרוגות מוצאים בליכוד את ביתם, ולא באחת מהמפלגות המזוהות עם המגזר.

נתניהו לא רק מחזק בשיבוציו את המגמה הזו, הוא גם בוחר שיבוצים שעבור רבים סוגרים את ההתלבטות בין הליכוד לבין הבית היהודי. שיקלי, סילמן, סעדה, יוסי פוקס, שיצטרפו לאדלשטיין, טלי גוטליב, קרעי, עמית הלוי: מדובר בדמויות שמה שמאפיין את רובן הוא זהות מגזרית ברורה לצד תפיסה לאומית רחבה. חלקן גם מייצגות סדר יום משילותי־משפטי מהסוג שחלקים גדולים בימין כמהים לו.

מה שנוסד לנגד עינינו הוא החטיבה הסרוגה בליכוד, שיכולה להפוך במהירות לאופציה המפלגתית המובהקת והראשונה של הימין הדתי־לאומי - אם הליכוד יידע לטפח את האופציה הזו, מבלי להתנכר גם למצביעים בעלי סדר יום חילוני־ליברלי. זה אתגר ליכודי חדש, אבל כזה שיכול לפתור את משבר האמון שנוצר בין הציבור המזרחי־מסורתי בישראל לבין חלקים בציונות הדתית, שהעדיפו לשבור את הברית ההיסטורית ולכונן ממשלה עם השמאל ועם מעמד הביניים החילוני שבין רמת אביב ג' לרעננה.

הגוש חוזר לעצמו

שתי יממות לסגירת הרשימות, ובמפלגת הציונות הדתית כבר כמעט הרימו ידיים. ח"כ אבי מעוז, איש מפלגת נעם, הצלע השלישית בחיבור סמוטריץ'־בן גביר, היה מחוץ לרשימה ונערך לריצה נפרדת. המשמעות היתה אובדן של כמה עשרות אלפי קולות לגוש הימין. בן גביר וסמוטריץ' סירבו להקצות מקום ריאלי לנעם. מעוז, במצוות רבו, ראש ישיבת הר המור הרב צבי טאו, המייצג את הזרם החרדל"י בציונות הדתית, החליט לפרוש מהחיבור עם ראשי המפלגה וסירב להתפשר על מקום ספק־ריאלי או ריאלי־נורבגי.

ואז צלצל הטלפון בלשכת הרב טאו. על הקו היה יו"ר האופוזיציה נתניהו. השניים ניהלו שיחות נימוסים ודנו בניסיונות למצוא פשרה. השיחות היו חמות וידידותיות, אך הובילו למבוי סתום. כשהתברר שהשיחות הלא פרונטליות מעלות חרס, ביקש נתניהו להגיע לבית הרב ולפגוש אותו, בקשה לא שגרתית כשמדובר בנתניהו. הרב טאו קיבל את הבקשה אך הבהיר ליו"ר הליכוד כי אינו מבטיח שהביקור ישנה את דעתו.

השניים נפגשו וניתחו את המצב, וסיכמו שניצחון הימין חשוב מהכל. הרב טאו הסכים לדרדר את אבי מעוז אל המקום ה־11 ברשימת הציונות הדתית, ולוותר על מרבית הדרישות מטעמים של גודל השעה.

הפגישה אמנם היתה חריגה, אך מי שעוקב אחר פעילות נתניהו כדי לבצר את הגוש ולהבטיח את אחדותו לקראת סגירת הרשימות, לא מצא את עצמו מופתע. מהבריכה בקיסריה, שם השתובבו ילדיו של בן גביר בזמן שנתניהו מנהל את המגעים לאיחוד בינו ובין סמוטריץ', דרך פעילות נמרצת מול ראשי המפלגות החרדיות והרבנים, כדי לגשר על פערים אדירים שנפערו בין החסידים והליטאים - ועד הפגישה הלא שגרתית בישיבת הר המור. נתניהו הכניס ידיו לבוץ, והגיע אל מעמד סגירת הרשימות כשכל מפלגות הגוש מאוחדות ומצמצמות את הסיכון לבזבוז קולות באופן דרמטי.

גוש הימין איבד חודש וחצי יקרים במאבקים הפנימיים, הקמפיין עוכב, המסרים טושטשו ותורפות נחשפו. הנחמה של נתניהו היא שאל קו הסיום הוא מגיע כשמאחוריו גוש חזק ויציב המקבל את מנהיגותו.

יאיר אמר להרים ידיים

מי שהפסיד במישור הזה הוא מנהיג גוש השמאל־משותפת, ראש הממשלה לפיד. לכנס יש עתיד הובאו כוריאוגרפים כדי לאמן את הקהל כיצד יש להתנועע בזמן שהמנהיג פוסע אל הפודיום, והמעריצים נענו ברצון, כמקובל במפלגת השלטון. ביתר הגוש פחות התחברו לרצון של לפיד להכתיב להם לאן יזוזו ועם מי, וסירבו לבקשת ראש הממשלה לבצע את האיחודים הדרושים.

הסרבנית הבולטת היא מרב מיכאלי, שלא זזה מעמדתה שלא להתאחד עם מרצ. מיכאלי זיהתה כי לא טובת הגוש עומדת לנגד עיני לפיד, אלא רצונו לשתות את מפלגתה ואת מרצ בקלות יתר במקרה של איחוד.

מי שתפסו פחות כותרות הן המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת - תע"ל, חד"ש ובל"ד - שאם אמנם ירוצו יחדיו, יהיה זה ניצחון לזרם הלאומני בקרב ערביי ישראל, אך כזה שיכול להתברר כניצחון פירוס. גם האזרחים הערבים חשים שגל הלאומנות לא מאפשר להם להתפתח במישור האזרחי, וייתכן שיבחרו פשוט לא להצביע. כך או אחרת, עבור גוש השמאל, מחיר הריצה המאוחדת של הרשימה המשותפת היה שחד"ש ובל"ד חתמו על כך שלא ימליצו על איש לראשות הממשלה, ובכך סיבכו את לפיד שחייב את המשותפת כדי להשביע ממשלה חדשה.

נקודת אור ללפיד היא סירובו של אחמד טיבי לחתום על ההתחייבות של עודה וחבריו שלא להמליך אף אדם. לטיבי יש סיכומים משלו. אחד מהם עם מפלגת רע"מ של מנסור עבאס, לרבות הפיכתו של טיבי לח"כ החמישי בפועל מטעם רע"מ, תוך התמקדות בנושאים אזרחיים - כשגם ישיבה בקואליציה לא נפסלה על ידי טיבי.

הסכם נוסף הוא עם לפיד עצמו. זהו לא סוד שלפיד יישען על המשותפת אם יהיה צורך בכך. הוא אמר זאת בעצמו. גם שמרית מאיר, היועצת של בנט, חשפה בראיונות כי בין טיבי ללפיד ישנם סיכומים. טיבי הוא המפתח ועשוי להמליץ על לפיד, וייתכן שאף יהיה האצבע ה־61 שתמליך אותו.

לפיד, אם כן, הגיע אל סגירת הרשימות במצב בעייתי, וזו אפילו לא הצרה הגדולה שלו. מפלגות הקואליציה היוצאת מנהלות מלחמת כל בכל, חלק מראשיהן תוקפות את לפיד מפורשות, ורק מעטות מצהירות על נאמנותן לו כראש הגוש הבלתי מעורער נגד נתניהו.