לשנות את כל המשוואות

לרגע היה נדמה, ביום שני השבוע, שהאו"ם החליט מחדש על הקמת המדינה. כלי תקשורת, פוליטיקאים ופרשנים חגגו שני אירועים הרואיים יחדיו - הפסקת האש מול הג'יהאד האסלאמי והחיסול של אברהים נאבולסי בשכם, והסופרלטיבים הרקיעו שחקים.

האמת, מבחינה צבאית־טקטית המהלכים נעשו במקצועיות לעילא - שאפו לרמטכ"ל ולצה"ל, אבל אסטרטגית לא הושג דבר. בעיקר לא שונתה המשוואה הפטאלית שהוכנסנו לתוכה כתוצאה מהסכמי אוסלו והבריחה שכונתה "התנתקות".

חגיגות שביעות הרצון העצמית של השבוע התעלמו מעצם המשבר ומטבעו - מהעובדה שלרגל ציון 17 שנה לישות הטרור שהקמנו בעזה, קיבלנו תזכורת לעולם המסויט שבנינו לעצמנו מאז ועד היום. בשנת 2005 הענקנו זיכיון לכמה חבורות טרוריסטים לכונן מערכת של סחיטה הולכת ומתגברת כלפי מדינת ישראל הריבונית. לפני שבועיים קיבלנו סיבוב סחטנות חוצפני נוסף, מכנופיה שניסתה לאלץ אותנו להפסיק להתגונן מהטרור שלהם ביו"ש. זהו המתכון שהוחל עלינו מאז המהלך המבריק של אריאל שרון, מתכון שלפני כשנה וחצי הוביל לירי טילים במטרה למנוע מאיתנו לאכוף את הריבונות בעיר הבירה שלנו.

אז עכשיו קיבלנו עוד "סבב", בתוך המשוואה הבלתי מסתיימת שבנינו במו איוולתנו. ואנחנו טופחים לעצמנו על השכם, כאילו שיטת הסבבים ומה שמאחוריה הם גזירת גורל, כאילו כל מה שביכולתנו לעשות הוא להשתדל לצמצם את נזקי כל "סבב" עתידי.

בתקשורת כינו אותו "ארכי־מחבל", אך נאבולסי היה חבר כנופיה במשקל קל, שהצליח להעמיד חצי מצה"ל על הרגליים רק בגלל החממה להסתה ולטרור שנבנתה ביו"ש על ידי ממשלות ישראל מאז 1993 ועד היום

ההתבשמות כללה הפעם גם ציון עצמי לשבח על שארגון הטרור הגדול יותר, חמאס, נותר מחוץ למעגל. רק שכחנו לציין לעצמנו שמדובר בצבא שאנחנו מאפשרים לו להתעצם על גבולנו, לשכלל את הטילים ואת היכולות ההתקפיות שלו, ואלו נותרו במלוא עוצמתם שנועדה לסחוט ולהכניע אותנו, כאשר יהיה לו נוח יותר.

ועוד התעלמה ההתפעלות העצמית מהמציאות שבה חבל ארץ שלם נאלץ שוב לעצור את הנשימה לעשרה ימים, שבמהלכם ספגו תושביו ותושבי מרכז הארץ כאלף טילים, פגזים ופצצות מרגמה. רק העלויות הישירות של הלחימה לקופת המדינה היו כ־200 מיליון שקל ליום, ועליהם תוסיפו את נזקי הפגיעות ברכוש ובעסקים, שלא לדבר על אלו הנפשיות. והפעם אומרים לנו שיצאנו בזול, עד לפעם הבאה.

ארחי פרחי

בד בבד, ביו"ש היחידות הטובות ביותר שלנו נזעקו לשים קץ למסע טרור של יתוש פלשתיני צעיר, שאסף כמה יחפנים ויחד ירו לעבר חיילים ומתיישבים. הכותרות כינו אותו "ארכי־מחבל", אבל האמת היא שמדובר בחבר כנופיה במשקל קל שהצליח להעמיד חצי מצה"ל על הרגליים רק בגללנו. בגלל החממה להסתה וטרור שנבנתה ביו"ש על ידי ממשלות ישראל מאז 1993 ועד היום.

המחבלון הזה הוא יציר ארגון הפת"ח והחמושים של הרשות הפלשתינית. סממן של תופעה הולכת ומתרחבת, שמוכיחה עד כמה הרשות "הפרטנרית" שהקמנו היא אויב לכל דבר. נאבולסי גדל והתחנך בבית של בכיר בגייסות של הרשות. אביו, עלאא נאבולסי, הוא אלוף־משנה בארגון המכונה "הביטחון המסכל" של הרשות בשכם. ביום שלישי נשא הבכיר הזה, שמקבל את שכרו מה"סולטה" ומהכספים שישראל מעבירה אליה, נאום שכל־כולו הצדקת דרך הטרור של בנו. לא שלום, רק התנגדות מזוינת. נאבולסי האב הצטרף עכשיו לעמית בכיר עוד יותר שלו - תא"ל ב"ביטחון הלאומי" של הרשות מג'נין - פתחי חאזם. חאזם הוא אביו של רעאד, המחבל שרצח שלושה ישראלים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, ומאז הרצח הפך למטיף להמשיך בנתיב של בנו, כי רק "המאבק המזוין" הוא הדרך הנכונה.

בגללם נופח המגזר הציבורי בארץ פי שלושה וארבעה ממה שצריך. הם שפורשים את הגנתם על מועצת החלב ודומיה, שמכתיבים מחירים מנופחים. הם שמונעים אתהחירות לייצר,לייבא, להתחרות

במקביל, רק לפני כשבועיים פתח באש עוד חייל פלשתיני, מחמוד האג'יר בן ה־23, לעבר מחסום של צה"ל בחווארה שבשומרון. מארב של צה"ל, שהיה במקרה במקום, פצע אותו קשה ומנע נפגעים שלנו. אבל גם הטרוריסט הזה הוא תוצר ישיר של החינוך שמספקת הרש"פ.

בעצם הימים האלה, כמו בכל השנים מאז הסכמי אוסלו, ארגון הפת"ח של אבו עמאר ואבו מאזן מהדהד את המסרים של הרוצחים הללו, מעלה אותם על נס, מציב אותם כמודלים לחיקוי. לא רק שאבו מאזן לא הפסיק את תשלום שכרם של הקצינים הבכירים שלו שמובילים טרור ולא הכניס אותם למעצר - החל מהשבוע תקבל משפחת נאבולסי מענקים חודשיים, בהיותה משפחת "שאהיד". כך גם משפחות חאזם והאג'יר. וכאשר ייתפסו האבות המסיתים על ידי צה"ל, הם יקבלו מענקים נוספים.

לכן, יהיה מקום לטפיחה עצמית על השכם רק כאשר נשנה את המשוואות, זו של יו"ש וזו של עזה. בעזה חייבים להתחיל בקטן, ראשית ליישם אותה גישה שאנחנו מפעילים בסוריה ובאיראן - לפגוע בצורה יזומה בכל זיהוי של התעצמות. לקצוץ את הכנפיים של חמאס ולמנוע את יכולת הסחיטה שלו ושל לווייניו. וביו"ש - רק כאשר נעצור את ההסתה והתוקפנות של הרשות הפלשתינית אפשר יהיה להתחיל לחלק לעצמנו תשבחות.

שיא החוצפה

אין מקומם ממאבק ההסתדרות, לכאורה נגד יוקר המחיה. ראשי "ארגון העובדים" מצאו לעצמם נוסחה חוצפנית להסיט את האש ממי שאחראי במידה מכרעת למחירים הפסיכיים בארץ - ההסתדרות עצמה. כי מי שבגללם אנחנו משלמים את רוב המסים והתשלומים הבלתי סבירים, אלו אנשי ההסתדרות והוועדים הגדולים שלהם.

בגלל הסחיטה הבריונית ארוכת השנים שלהם אנחנו משלמים לסוור בנמל אשדוד יותר מ־50 אלף שקלים לחודש ולמנופאי כ־70 אלף; בגללם נופח המגזר הציבורי בארץ פי שלושה וארבעה ממה שבאמת צריך; ראשי ההסתדרות מונעים את הרפורמות שגורמות לתחרות וליעילות, שרק הן מורידות מחירים; הם שפורשים את הגנתם על מועצת החלב ודומיה שמכתיבים מחירים מנופחים; הם שמונעים את החירות לייצר, לייבא, להתחרות; בגללם עובדי חברת החשמל, מקורות ודומיהן מונעים הפעלה יעילה וזולה של משאבי המדינה, ובהם הנמלים; בגללם שילמנו סכומי עתק להסדרי פרישה מזעזעים בחברות ממשלתיות, למשל 2.7 מיליון שקלים לפורש בנמל חיפה. הכל מגיע מהקופה הציבורית, שכדי למלא אותה חייבים לגבות עוד מסים ואגרות, לערום אינסוף רגולציה. זהו יוקר המחיה - זו ההסתדרות.

ברור כשמש בצהרי יום מה מנסים ארנון בן־דוד ואנשיו להשיג במסע הציני שהם מנהלים. קודם כל להפגין כוח ולהכין את הקרקע למסע הסחיטה שלאחר הקמת הממשלה, לדרישה להעלות משכורות במגזר הציבורי. אבל חמור מזה, הם יודעים שהציבור זועק את כאב יוקר המחיה - שלא נובע מההתפתחויות הגלובליות בעולם. ולכן, כדי שלא יאשימו את האשמים האמיתיים, הם מציבים שעירים לעזאזל. הכל כדי למנוע את ההתקוממות נגד האשמים האמיתיים - הם עצמם.