איילת לא מכרה ברגע הנכון - ופספסה את האקזיט

זה קורה להרבה נשים. הקריירה שלך בנסיקה בשלב מוקדם, אבל את מסנדלת את עצמך לשותף. חוסר ביטחון עצמי או אסטרטגיה - תלוי בנסיבות. זאת יכולה להיות שותפות נהדרת, אבל במערכות יחסים פוליטיות, כמו בנדל"ן - ברגע הנכון צריך למכור ולהמשיך הלאה. אם פספסת את המומנטום - הנכס שלך מאבד מערכו, גם אם הוא טוב בדיוק כמו שהיה לפני שנה.

מי שמכיר מקרוב את פועלה של איילת שקד במשרד המשפטים ואת עבודתה במשרד הפנים, יודע שהיא עבדה קשה ומימשה אידיאולוגיה ימנית. אבל מספר האנשים שנחשפו בפועל לביצועים בקדנציה האחרונה לא נספר למנדט. מדוע לא פורסמו ההישגים? אולי כדי לשמור על שלמות הקואליציה, אולי כי השותף היה חלש ביח"צ. בפועל, בפוליטיקה כמו בחיים - האישה נשארה נאמנה, והיא גם נשארת לשלם את המחיר.

בחודשים האחרונים לחשו בכירי מועצת יש"ע בהתרגשות: מחר, מחר איילת פורשת. אבל יום ועוד יום חלפו, ונראה היה שהנאמנות לברית הפוליטית שהסתבכה גוברת על שיקולים שטובים לשקד או למצביעיה.

מאחורי הקלעים לא השתנה אצלה דבר: כשם שדאגה למנות בסיטונות שופטים חובשי כיפה כדי לשנות את המערכת מבפנים, כך דאגה בפועל למנוע איחוד משפחות פלשתיניות כשלא עבר חוק האזרחות; שרת הפנים שמרה על קשר יומיומי עם נציגי ההתיישבות ודאגה להילחם את מלחמות המתיישבים מול עמיתיה לממשלה כדי למזער את הנזקים.

מקומה הטבעי של איילת שקד הוא במפלגה כמו הליכוד אבל עם אנשים כמו שמחה רוטמן ובצלאל סמוטריץ', שאיתו עבדה במקצועיות בתקופות היפות של הבית היהודי. מצביעי הליכוד היו מקבלים אותה אם היתה עושה בזמן פירוק-שיתוף; כעת גם האלקטורט המתנחלי לא ימהר לקנות שוב את כאבי הבטן של מי ששמרה לו אמונים יותר מכל מנהיגה אחרת.

בסקרים האחרונים קיבלה שקד חמישה מנדטים. בפעם הקודמת שהובילה את הימין המאוחד ניבאו לה גדולות, אך היא סיימה עם שבעה מושבים בלבד. מי יבוא עכשיו אל הפתיתה  המוכשרת, שבסתר שמרה על קשר עם הבית הישן אך על הבמה המרכזית שמרה אמונים לאדון במקום לעמוד על שלה?

בחירת הצופים: אמסלם

אישיות שמכריזה על עצמה בשלווה: "אין לי חבר שמאלני אחד" (חדשות 13, ינואר 2022) היתה מודרת מן השיח עד לא מזמן. ברם, הצורך ברייטינג מביא את התקשורת ליישר קו עם דודי אמסלם, שהוא מרואיין מחוזר בכל הפורמטים, החל מ"מאסטר שף" וכלה בערוץ הכנסת.

כשאמסלם מכריז שאין לו חבר שמאלני, הצופה יודע שהח"כ שעלה ממרוקו, דילג מהמעברה אל מרכז הליכוד, ומשם לעיריית ירושלים, אל הכנסת והממשלה (שר הדיגיטל הלאומי, גבירותיי ורבותיי) - לא יטרוק את הדלת למישהו שאינו כמותו, אלא אם קוראים לו מנדלבליט. פיו, ליבו וגרונו שווים. אמסלם איש אמת. בתחילת השבוע אמר שאם הליכוד ירכיב קואליציית 61, מבחינתו אפשר לצרף את עבאס כתוספת, בתנאי שהממשלה לא מושתתת עליו.

תחקירני חדשות הבוקר מילאו את תפקידם והוציאו כותרת שיצרה באזז, מנותקת קמעא מההקשר; חברי הליכוד מילאו את תפקידם והשתמשו בכותרת כדי לטשטש את ההיסטוריה הלא מאוד רחוקה, שבה הליכוד ניסה להישען על המפלגות הערביות. הם רק לא טרחו לצפות בהקלטת הראיון. אפילו נתניהו התנער מאמסלם, ואם גם הוא נדרש להכחשה של ראיון אזוטרי מחדשות הבוקר - סימן שאמסלם דרך על יבלת משמעותית. כלומר דיבר אמת.

אמסלם הבהיר שעמיתיו בליכוד עושים עליו סיבוב, ושהוא פגוע מביבי. הוא לא חשש לאבד מצביעים בפריימריז, הוא לא ירד מתחת לרדאר, הוא התראיין שוב והסביר. מי שביקש סולחה היה נתניהו, שבמצב רגיל אולי היה שמח לאוורר את הצמרת. המשקל הסגולי של אמסלם גדול מכדי לוותר עליו: הוא אומר אמת, ולא סתם אמת: את האמת שלא תמיד לאנשים יש אומץ להגיד.

בחירת השטח: בן גביר

אותו דבר קורה קצת מזרחה, שלא לומר: ימינה. מרחוק כל המתנחלים דומים, אבל מי שמבין באנתרופולוגיה יודע: סמוטריץ' ובן גביר זה לא אותו דבר. כמה שונים? לו היו שכנים, הילדים לא היו לומדים באותו בית ספר. במפלגה נישתית, אומר זאת כך יונית, הנ"ל אינם מחותנים טבעיים זה לזה.

סמוטריץ' הפרלמנטר החריף פופולרי בהתנחלויות, אבל חבל בנימין אינו המגרש הביתי של בן גביר, שלא מפסיק לפגוש פעילים ברחבי הארץ ולבצע קמפיין מתמיד לתנועתו. בן גביר חורש את הארץ עם פעילים ומגפונים. עוברים ושבים, ללא הבדלי דת ומין, עוצרים לסלפי נרגש משל היה נינט.

בבאר שבע אומרים לו תודה כי הוא דואג שהבנות לא ייצאו לדייטים עם בדואים, בנתיבות מברכים אותו על הטיפול בפרוטקשן. מי שפעם נחשב לאויב המשטרה, כבר לא מנגח את האלקטורט הטבעי שלו ומבטיח להיאבק בצמצום שכרם של השוטרים, שהביא לגל התפטרויות ממג"ב. נשים שמנופפות לו מגג נפתח לא מביכות אותו, הוא מחייך ועובר הלאה.

בן גביר אינו בן הציונות הדתית, מדובר ביתרון יחסי ונדמה שהוא כבר מבין את זה. הוא גר כיום בקריית ארבע, אך גדל במבשרת ציון ולמד בתיכון חילוני. האליטה המתנחלית של מפלגת הציונות הדתית מהרהרת בפריימריז פנימיים, שיעניינו בעיקר את תת-המגזר המפלגתי. הציונות הדתית תחפש מכתבי הסכמה מרבנים, כשבן גביר יפתח עוד נציגויות בעיירות פיתוח.

המצביע הישראלי מאס בפוליטיקלי קורקט ובהצגות, בבועות ובאליטיזם. הוא רוצה את מי שמבפנים ומבחוץ עושה אותו דבר. כמו אמסלם, כמו בן גביר.