אני מעז להעריך: הכהונה של בנט תיזכר כחיובית

ביום ראשון בערב נחתה באופן מפתיע בווטסאפ שלי ושל יתר הכתבים המדיניים הזמנה מפתיעה. ראש הממשלה נפתלי בנט קרא לנו לתדרוך.

השיחה התקיימה אתמול (ב') בשעות הצהרים ובנט סקר בה למעשה את השנה שבה כיהן כראש הממשלה. הוא לא רמז בה על כוונתו לפרוש, אך כשאני משחזר את שיחתו בת השעתיים, ברור שמטרתה הייתה לסכם את הפרק שלו בתפקיד. בדיעבד גם היו בה הרבה רמזים שהוא בסוף דרכו.

אמש טען בנט כי ההחלטה לפרק את הממשלה התקבלה רק אתמול אחר הצהרים, כאשר התברר לו שאין דרך להציל אותה. אפילו אם הוא דובר אמת בעניין זה,ברור שהרעיון לפרק את החבילה התבשל אצלו קודם לכן.

מי שהיה לתקווה הפוליטית של הימין האידיאולוגי נכנס עכשיו למועדון ראשי הממשלה ששרדו בקושי שנה בתפקיד: משה שרת ואהוד ברק. אך שלא כמו האחרון, בנט לא משאיר אחריו אדמה חרוכה, אלא להפך. ההתנהלות הפוליטית שלו הייתה איומה. ניהול ענייני המדינה, לעומת זאת, היה בסך הכל מוצלח.

הוא פישל עם גל האומיקרון וטעה קשות לגבי הזזת מעון ראש הממשלה לרעננה. אך הוא עמד על עקרונותיו מול האמריקנים, הכניס ידיים עמוק לתוך בוץ אי המשילות, אילף את חמאס לשתוק קצת, תקע עקבים בזירה הבינלאומית והפגין יצירתיות מול איראן ובסוגיות נוספות. את כל זה עשה עם שישה, ואז חמישה, ואז ארבעה ואז שני מנדטים. ממרחק השנים, אני מעז להעריך, הכהונה שלו - שאליה יש הטוענים שהגיע בדרכי רמיה, תיזכר כחיובית.

למשוך בחבל מבלי שיקרע

אפילו אם לא יפרוש מהחיים הפוליטיים, בנט זז עכשיו הצידה. הוא מפנה את הזירה לקרב חזיתי בין נתניהו ליאיר לפיד, ראש בראש. השניים יובילו את ישראל המשוסעת לבחירות החמישיות. שניהם נחושים, שניהם טעונים, שניהם ניחנו ביכולת רטורית חריפה, שניהם אלופים בחימום הבייס. וזה בדיוק מה שמפחיד.

על נתניהו ועל לפיד מוטלת אחריות עליונה להביא את עם ישראל אל אחרי הבחירות האלה כשהוא לא מפורק מבפנים. הם חייבים להשתיק קיצוניים, לצאת בלי תירוצים נגד כל סוג של אלימות מילולית, ומעל לכל להימנע מצעדים שעלולים לקרוע את העם הזה לגזרים - חוק הנאשם למשל או עצירת המשפט של נתניהו שלא בכלים משפטיים.

גם לפיד גם נתניהו מספיק אינטליגנטים להכיר את טיעוני הצד השני. אחריותם המוחלטת למשוך בחבל אך במידה כזו שלא ייקרע. כמו שאמר אתמול ראש הממשלה היוצא, החשוב ביותר הוא "להציל את התינוק".