"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

משה ארנס: כעמוד שמחזיק את הבניין

היה בו משהו ישר ואידיאליסטי עד סוף ימיו • השנים והניסיון הפוליטי והמדיני המצטבר לא הפכו אותו לציני; הוא לא הבין התחכמויות ולא הבין חוכמות • פרידה ממנהיג מסוג אחר

,עודכן
לא מוביל - מנהיג. משה ארנס ב-1984 // צילום: איי.אף.פי. // לא מוביל - מנהיג. משה ארנס ב-1984 // צילום: איי.אף.פי.

בחודש שעבר פרסם משה (מישה) ארנס טור לזכרו של אחרון הלוחמים במרד גטו וארשה, שמחה רותם (קאז'יק), שהלך לעולמו. רק לפני חודש־חודשיים עוד הזכירו באחד מהאתרים את שמו כמי שנמצא בסל המועמדים לתיק הביטחון. ידענו שהוא חולה, אבל כשראיינתי אותו לפני כחמישה חודשים, פגשתי אדם ששמר על הופעה מוקפדת, ובעל לחיצת יד איתנה.

המפגש איתו, בייחוד בביתו בסביון, יצר רושם של אווירה ספרטנית, שלא בדיוק מזוהה עם הסביבה של השכונה היוקרתית. ארנס האמין בכלכלה חופשית ובהפרטה, אך חי לו כמו נזיר ציוני, בבית שנראה יותר מכל כדירה בשיכון ותיקים קיבוצי.

במבט לאחור, הליכוד הפסיד מכך שהתייחסלמישה ארנסכאל פקק בתיקים הבכירים, ולא איפשר לו לאחוז בתיק החוץ או בתיק הביטחון ברצף של שנים. היה בו משהו ישר ואידיאליסטי עד סוף ימיו. לא חשת שהשנים והניסיון הפוליטי והמדיני המצטבר הפכו אותו לציני; הוא לא הבין התחכמויות ולא הבין חוכמות.

משה ארנס, הרמטכ"ל אהוד ברק והאלוף יצחק מרדכי // צילום: עופר לפלר, דובר צה"ל, אוסף ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

אם יש בעיה ביטחונית לתושבי הדרום - תפקיד המדינה, תפקיד צה"ל ותפקיד שאר הזרועות לפעול כדי להסיר את הבעיה בכל דרך. ואם אבו־מאזן לא עוסק בטרור, כפי שארנס הבין, אז מוטב לחסל את חמאס, ושאבו־מאזן יקצור את עזה. כך הבנתי ממנו בראיון האחרון שלו, שהתקיים ביום שבו סוכמה סוף־סוף ההסדרה. הסדרה שתוסדר כאשר הקו ירושלים־תל אביב יופעל כמתוכנן.

ארנס, יליד קובנה שבליטא, שהספיק להגר עם הוריו לאמריקה ערב השואה, לא השתקע בעסקים אחרי שתמו שנותיו בשירות המדינה. הוא עסק הרבה במחקר והתרכז במרד גטו ורשה. הוא האיר את הצד האפל של הירח. גאל את זכר הקרבות שניהל הארגון הצבאי היהודי, והראה שעיקר הדו"חות ועיקר הפרסום של המרד באו מהקרבות שמיוחסים לאצ"י. תוך כדי המחקר נתקל בתופעה המכוערת שמלווה את היישוב היהודי בארץ ישראל עד היום: כל ארגון ימני, כולל ארגון של לוחמים יהודים נגד הצורר הנאצי, נחשב לפשיסטי. לקח זמן רב עד שחוקרים שקידמו את הנראטיב של הארגון היהודי הלוחם בהנהגת מרדכי אנילביץ', היו מוכנים להעניק הכרה מסוימת לספר החשוב של ארנס, "דגלים מעל לגטו".

ארנס האמין בכל ליבו בדמוקרטיה הישראלית, וחשב שהטענה של גורמים מסוימים, כי ישראל מאבדת את צלמה הדמוקרטי, היא קשקוש חסר כל בסיס. הוא העריץ את ז'בוטינסקי, אך לא היה לו יחס מיוחד למנהיגי הליכוד ההיסטוריים בגין ושמיר. אדם שזכה אצלו להערכה עצומה היה אלוף (מיל') דוד עברי, מפקד חיל האוויר לשעבר, שאותו הגדיר "איש גדול". ארנס לא היה מנהיג מוביל. מנהיגותו היתה כשל עמוד שמחזיק את הבניין. השיקולים הפוליטיים והמפלגתיים מנעו ממנו את התפקיד הרם שהתאים לו כל כך, נשיא המדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר