השנה לא אזכה להגיע לקברו של אבא

מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אני מגיע לפקוד את קברו של אבי, יוסף דנון ז"ל. אבי הוא אחד מ־23,816 חללי מערכות ישראל שמסרו את חייהם למען הזכות של כולנו לחיות בשלווה וביטחון בארץ ישראל.

מאחורי כל חלל צה"ל יש סיפור שכולל עולם ומלואו. אבי, יוסף, נולד באלכסנדריה כבן בכור למשפחה בת תשע נפשות, עלה בגיל 10 לישראל ולמרות המחסור והצנע במעברה שבה גדל התחבר לנופי ארצנו, הכיר כל שביל ויישוב והפך לאחד מטובי הנווטים בסיירת שבה שירת. במהלך שירות מילואים בארץ המרדפים בבקעת הירדן נפגע קשה מאוד בראשו בקרב עם מחבלים. פגיעה שהובילה למותו לאחר מאבק ממושך.

רצה הגורל וציון יום השנה לפטירתו של אבי חל כל שנה בסמוך ליום הזיכרון הממלכתי לחיילי צה"ל, וכך מדי שנה הזיכרון האישי והלאומי מתערבבים להם יחדיו. בזמן שאני מלווה את אמי לקברו יחד עם המשפחה והחברים, חיילים צעירים נערכים לטקס הממלכתי בבית העלמין בקריית שאול. בזמן שאנו נושאים תפילה חרישית הם מניחים דגלונים ומדליקים נרות זיכרון.

עוד בנושא:

• משפחות שכולות פקדו את קברי יקיריהן: "זה קשה, אבל הבריאות חשובה יותר מהכל"

• "נעשה יום זיכרון בזום. בלי חיבוקים, בלי דמעות. איך אעמוד בקשיי הריחוק? לא יודעת"

• "הירתמו למיזם #מתחברים_וזוכרים"

השנה, עקב הנסיבות המיוחדות, לא אגיע לארץ לפקוד את קברו של אבי ביום הזיכרון, לא אזכה לשמוע מחבריו הבאים בימים את אותם סיפורים על האומץ, הנחישות וחוש ההומור שאפיינו אותו.

השנה כל אלמנה, הורה או אח שכול וכל יתום צה"ל יתייחד בגפו עם זכר יקירו, יעבור לבדו על אלבומי התמונות ושרידי המכתבים. יום הזיכרון השנה יהיה שונה, קשה ומאתגר יותר לכולנו. כאומה שהקריבה את מיטב בניה פיתחנו עם השנים יכולת ייחודית לעמוד יחדיו ברגעים קשים ולתרגם את המושג של ערבות הדדית למציאות. המפגש החברתי, הטקסים המאחדים תמיד מקלים במעט על הכאב החד.

היום, למרות הנסיבות המיוחדות, למרות הבידוד שנכפה על כולנו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנו אומרים למשפחות השכולות בקול רם וצלול, גם היום אתם לא לבד, היום כל ישראל היא משפחה שכולה אחת, כואבת וגאה.