למנדלביט נותרו שתי ברירות קשות

פרשת מנדלבליט־אשכנזי מסרבת לדעוך ולרדת מסדר היום. ניסיונות ההסתרה והטיוח רק מגבירים את החשדות, ומצדיקים את תחושת הציבור שמערכת אכיפת החוק מצויה באחד מרגעי השפל העמוקים בתולדות המדינה.

מה שהתחיל כשמועות, כקטעי דברים וכסיקור שולי, מקבל במהירות תאוצה שיש בה כדי לייחס מעשים פליליים שנעשו, לכאורה, בידי מי שעומד בראש התביעה וחורץ גורלות. אדם במעמדו, חשוב שידיו יהיו נקיות מכל רבב. אין אלכוג'ל בעולם שיוכל לנקות ידיים, שבכוח המשרה מנסות למנוע את גילוי האמת. אחד משופטי בית המשפט העליון כבר כתב בעבר על פקידי ציבור שמקפידים על ניקיון בגדיהם ופחות על ניקיון ידיהם.

עוד בנושא:

אוחנה לנציב שירות המדינה: "מנדלבליט לא יכול למלא את תפקיד פרקליט המדינה"

גורמים משפטיים בכירים: "מעריכים שמבקר המדינה לא יתערב בפרשת מסמך הרפז"

הפרקליטות: "לא שמנו לב" לדברי אשכנזי

מנדלבליט צריך להשעות את עצמו

"אם קלטות הרפז היו בידינו - היינו שוקלים אם למנות את מנדלבליט ליועמ"ש"

האינטרס העליון של מנדלבליט חייב להיות פרסום הקלטות. לא להסתיר ולא להסתתר מאחורי טענות שלא יכולות להישמע על ידי יועמ"ש. אי־פרסומם ימשיך לרדוף אותו ואת כל מי שהיה קשור באותה קנוניה לכאורה. רק פתי יקבל את הסכמתו לחשוף את הקלטות רק בפני שופטי בית המשפט העליון. הציבור מעוניין וזכאי לדעת מה יש בקלטות ושמא החלטותיו בעניין נתניהו הושפעו משיקולים זרים.

השר לשעבר משה נסים, שכבר שנים רבות לא מעורב בעשייה פוליטית, היה חבר בוועדת האיתור שהמליצה על מנדלבליט ליועמ"ש. משה נסים בגלוי ובנחרצות קובע שאם תוכן הקלטות היה בפני ועדת האיתור, הוועדה כולה היתה מצטרפת לדעת היו"ר השופט אשר גרוניס, שלא להמליץ עליו. בפני הוועדה היו פניות של תנועת אומץ ושל קצין מילואים בכיר, שאזכרו את פרשת הרפז, והדגישו את אי־דבקותו באמת בתשאול אצל מבקר המדינה וגרסאות שונות שנתן למשטרה.

לאיש מחברי הוועדה לא היה מידע על תוכן הקלטות. חברי ועדת האיתור ויתרו על בדיקת חלקו של מנדלבליט בפרשת הרפז, מחוסר יכולת לנהל הליך חקירתי והסתפקו בהסבריו של מנדלבליט.

צו איסור הפרסום, ההשתלטות על תפקיד מ"מ פרקליט המדינה בסיוע "חומת ההגנה" המופרכת של שר המשפטים החדש, לא יכולים למנוע את הדרישה שמנדלבליט יפנה את תפקידו, אם שלטון החוק אכן יקר לליבו. שנית, קיים חשש לקשר אפשרי בין תוכן הקלטות להתנהלות מנדלבליט בעניין ראש הממשלה. רבות נכתב על כך. גם דרישת הפרקליטות שנתניהו יתייצב אישית לפתיחת המשפט, למרות שאין חובה כזו בחוק סדר הדין הפלילי, נועדה כדי לרצות את ערוצי השמאל ואת יצר המציצנות שלה ובעיקר לפגוע בכבוד ראש הממשלה. היחס לראש הממשלה לא יכול להיות שונה מהיחס לכל נאשם אחר, במיוחד כשמדובר ב"דיון טכני" בלבד. שבענו מטיעון "מראית הצדק", שמשמש את המערכת על פי צרכיה. נתניהו זכאי לפעול לפי עצת יועציו המשפטיים, או כל גורם מוסמך, גם אם יש כאלה שהיו מייעצים לנהוג אחרת.

רוב גדול בקרב אזרחי ישראל משוכנע שהחקירות, ההדלפות וכתב האישום נועדו כדי לבצע חילופי שלטון באמצעים לא דמוקרטיים. תיקים תפורים בתפירה גסה. מזימה שקודמה באמצעות סחיטה לכאורה, איומים ואי הצגת חומר משפטי רלוונטי. הציבור נתן לכך ביטוי בשלוש מערכות בחירות, ובימים האחרונים באמצעות נציגיהם, בהרכבת הממשלה.

אין ספק שיהיה קשה לנתניהו לקבל משפט צדק ממערכת שמחפה על יקיריה ושבויה בידי תקשורת עוינת. יש לקוות שהשופטים יאטמו את האוזניים לרעשי הרקע, יעצמו את העיניים מול הזדון ויתעלו מעל ציפיות המערכת והתקשורת. תקוותי שתישמענה העדויות, יתקבלו הראיות, שיקול הדעת ייעשה ביושר והציבור ישוכנע במשפט צדק.