יוצא לי מפעם לפעם להתראיין או לכתוב באנגלית, וכל פעם שעולה הצורך להתייחס לגלי צה"ל או לקול ישראל - התרגום לאנגלית חושף אנומליה עמוקה במציאות, שהתרגלנו לחיות בתוכה. איך אפשר לקבל כנורמלי משפט כמו "הרדיו הצבאי של ישראל אומר כי" או "תחנת הרדיו הממשלתית מירושלים"? האבסורד מתעצם לנוכח העובדה שבישראל, לשידור הציבורי יש מונופול מוחלט על התדרים הארציים. לשוק הפרטי השאירו כמה תחנות רדיו אזוריות, וגם זה טובל בסבך ביורוקרטי ורגולציה חונקת. ככה זה: השמיים בישראל סגורים. הממשלה והצבא שולטים בהם ללא מצרים.
בעת האחרונה התאגיד הסיר כל רסן. אם בתחילת הדרך עוד נראה היה שמישהו שם מנסה לעשות משהו אחרת, לשווק איזון פוליטי וייצוג למגוון האוכלוסייה, הרי שבשנה החולפת הוסרו המסיכות ונגמרה ההצגה. ההחלטה להפסיק את שידור תוכניתם של קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל היא רק אחת מני רבות. אנשי ימין קוצצו, הועברו למקומות נידחים, או "שוחררו" מתפקידם כלאחר יד, בעוד רכבת ארוכה של אנשי שמאל נכנסת ללא הפסקה בשערי המוסד הממשלתי לשידורי רדיו. בשיחות סגורות מספרים עיתונאים ואנשי מערכת "כאן" על התערבות בתכנים ובדברים אחרים שנועדו להבהיר להם מי בעל הבית ובאיזה כיוון נמצאת דלת היציאה. כשהוקם התאגיד החדש, היו אנשי ימין שתמכו בהקמתו מתוך ציפייה ש"הפעם זה יהיה אחרת".
מתוך חשבון הטוויטר של בנימין נתניהו
כאילו אחרי 50 שנות קול ישראל, עוד ניתן לטעון ש"שידור ציבורי אמיתי מעולם לא נוסה". מעטים עמדו בסחף, וטענו שמדובר בניסוי שנידון לכישלון. למוסדות במימון ציבורי יש דינמיקה משל עצמם, ונוטים להשתלט עליהם העסקנים "הנכונים" מהמילייה ה"מקצועי". וכשמדובר בתקשורת - כל המילים היפות הללו אומרות פשוט שמאל. אין זה פלא שרוב המינויים החדשים של השר הנדל למועצת התאגיד הם אנשי שמאל מובהקים.
התאגיד לא צריך לעשות לנו טובה, הוא לא צריך להכניס כמה כיפות ושביסים כדי לטאטא הצידה את הביקורת. את התאגיד צריך לסגור או להפריט, ובעיקר לשחרר את השמיים לכולנו. התדר הוא ציבורי, שלנו ובשבילנו, ואין לשום מועצת חכמי הרדיו את הזכות המוסרית לשלוט לנו בתודעה. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
