כשליש מהישראלים העובדים (32%) מעידים כי החסירו ימי עבודה בשבוע האחרון, ורק כשליש מהישראלים (27%) מעידים שילדיהם לומדים בשבוע האחרון בבתי הספר. היתר מעידים כי ילדיהם לא למדו כלל (20%) או למדו רק באופן חלקי (53%), כך עולה מסקר "ישראל היום", שנערך השבוע על ידי פרופ' יצחק כ"ץ מ"מאגר מוחות" בקרב 508 משתתפים בני 18 ומעלה מכלל האוכלוסייה הישראלית הבוגרת.
הנתונים האלה מאמתים את מה שכל ישראלי שחי כאן בגל החמישי של הקורונה רואה וחש על בשרו, שבפועל יש "סגר שקט" - הכינוי של מומחי תחום הבריאות לסגר שקיים בפועל בגלל התפשטות נרחבת, מאיימת ומסוכנת של מגיפה - ולא תוצאה של הכרזה על סגר כמו שהיה כאן ובמדינות רבות בעולם בגלי הקורונה הקודמים, וגם עדיין היום בכמה מדינות כמו סין והולנד.
את "הסגר השקט" ניתן לראות ולחוש בכל מגזר ותחום של החיים הציבוריים מחוץ לבית - החל מבתי הספר הריקים למחצה, הכבישים הפנויים יחסית, התחבורה הציבורית החצי ריקה, אירועי התרבות שמתבטלים באופן המוני, והקניונים והמרכזים המסחריים שפועלים חצי שוממים.
המצב הכל כך חמור הזה מבחינה בריאותית, כלכלית וחברתית, המשתקף גם בסקר, עומד בסתירה מוחלטת להצהרות הזחוחות והמנותקות מהמציאות של חלק משרי הממשלה, כמו שר האוצר אביגדור ליברמן, שדיבר על "המסעדות המלאות" - או שרת החינוך, שחוזרת ואומרת ש־90% מהתלמידים בבתי הספר לומדים כרגיל.
לכן, גם לא פלא שמסקר "ישראל היום" עולה כי את הציונים והדירוגים הנמוכים ביותר לתפקוד במשבר הקורונה נותן הציבור לשרת החינוך, שאשא ביטון (רק 18% דירגו אותה בציונים טוב וטוב מאוד), לשר האוצר ליברמן (רק 20%), ואחריהם: שר הבריאות ניצן הורוביץ (23%), ראש הממשלה נפתלי בנט (25%), יאיר לפיד (26%), ובני גנץ עם 35% שדירגו אותו בציונים טוב וטוב מאוד.
על פי הסקר, רק 22% מקרב הציבור נותנים לממשלה ציון גבוה (טוב וטוב מאוד) על טיפולה במשבר הקורונה, 30% נותנים לממשלה ציון בינוני וכמעט מחצית מהמשיבים (48%) נותנים לה ציון גרוע על תפקודה במשבר הבריאותי הגדול ביותר שפקד את העולם ב־100 השנים האחרונות.
אין אמון
נתוני הסקר מצביעים על כך שאי אפשר להשלות ולרמות את הציבור, וכי האמון של הציבור בממשלה ובסולידריות החברתית בישראל בשפל מסוכן מאוד. כל זאת, בזמן של שיאי הדבקות בקורונה מאז תחילת המגיפה, וכשאמון הציבור במערכת הבריאות ובממשלה הוא קריטי וקובע את מידת ההיענות והציות של האזרחים להמלצות, להוראות, להנחיות ולתקנות - שנועדו לנסות למתן את התפשטות המגיפה ולהקטין את הפגיעה בציבור.
כל מערכת ההוראות של המאבק במגיפה לא יכולה ולא מסוגלת להתבסס רק על אכיפה וענישה, ולכן האמון של הציבור, בשילוב תחושת הסולידריות, יקבעו את מידת ההיענות שלנו להוראות הקורונה. עכשיו נראה שהציבור פחות ופחות נותן אמון בהוראות האלה ובתחושת הסולידריות המשותפת.
לממשלה היה זמן לא מועט להתכונן לגל הנוכחי של וריאנט האומיקרון לפני שהגיע לישראל, על ידי הקמת הרבה יותר מתחמי בדיקות המוניות, באמצעות ארבע קופות החולים - שלהן הפריסה הנרחבת ביותר של שירותי בריאות בישראל; על ידי קידום החיסונים באופן נרחב הרבה יותר, כולל בכל בתי הספר, תוך התגברות על המחסומים הבלתי נסלחים לכך שהציבה שרת החינוך; על ידי הכנת מערכת החינוך ללמידה מרחוק רצינית ואפקטיבית בשעת הצורך; ועל ידי הכנה של בתי החולים לטיפול בחולים קשה ובמונשמים.
להחזיר את ההגבלות
האינטרס הציבורי והרפואי היה צריך להיות כבר מזמן הטלת הגבלות התקהלות כדי למתן את ההתפרצות, וחזרה ללמידה ולעבודה מרחוק כדי למתן את הפגיעה במשק, אבל למרבה הצער, אין ולא היה לראש הממשלה בנט הכוח הפוליטי בתוך הממשלה שלו לעשות זאת, אין מספיק בכירים במשרד הבריאות שנחושים להיאבק על הבריאות של כולנו.
אבל לעומת זאת, יש ויש הנהלה חלשה במיוחד ואובדת עצות במשרד הבריאות, ויש משרד אוצר ושר אוצר שבאופן אכזרי מצליחים בינתיים לא לשלם ולו שקל אחד למאות אלפי הנפגעים של הגבלות הקורונה והבידודים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו