אי אפשר לחכות שהעולם יחזור לקדמותו

אם תמיכת הצעירים בישראל נשחקת עכשיו, בתוך פחות מעשור היא תתורגם לתמיכה פוליטית, כלכלית ואסטרטגית מצומצמת

משתתפי תגלית, ארכיון | צילום: תגלית

אחד השיעורים הברורים של מהפכת ה־AI הוא שהשוק לא מחכה לאף אחד. חברות שמבינות כי הטכנולוגיה שינתה את הכללים ומסתגלות מהר; אחרות עדיין מנסות להתאים את העולם החדש למודל הישן, ומשלמות על כך.

גם ישראל נמצאת בנקודת מפנה כזאת, אלא שכאן המחיר של חוסר הסתגלות גדול בהרבה מאובדן נתח שוק. הדור הצעיר של היום הוא ציבור המשפיעים של מחר. אם התמיכה שלו בישראל נשחקת עכשיו, בתוך פחות מעשור היא תתורגם לתמיכה פוליטית, כלכלית ואסטרטגית מצומצמת.

העתיד נמצא דווקא אצל מי שעדיין לא החליט. צעירי תגלית | צילום: באדיבות תגלית

כמעט שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר אנחנו עדיין מדברים על "חזרה": מתי יחזרו התיירים, המשקיעים והצעירים בעולם להסתכל על ישראל כפי שהיה בעבר. אבל ישראל נמצאת כיום במקום אחר. המניה שלה בצלילה: האמון נשחק, הסנטימנט השתנה, והרצון לתמוך בה אינו מובן מאליו. אפשר להתווכח אם זה מוצדק, אבל מי שמנהל עסק יודע שוויכוח עם השוק אינו אסטרטגיה. השאלה הרלוונטית היא איפה נכון להשקיע עכשיו.

אנחנו נוטים לחשוב על העולם במונחים בינאריים: מי בעד ומי נגד. לכן רוב המאמץ מופנה לשני הקצוות. אנחנו מדברים שוב ושוב עם מי שכבר אוהב אותנו, ונאבקים בלי הרף במי שמתנגד, אבל העתיד נמצא דווקא אצל מי שעדיין לא החליט.

מחקר עדכני בקרב צעירים יהודים מצא ש־21% מחוברים לישראל ו־23% מתנגדים לה נחרצות. הקבוצה הגדולה ביותר, 56%, נמצאת באמצע, עם עמדות מורכבות או לא מגובשות. הקבוצה הזו היא ההזדמנות הגדולה, אבל גם הסיכון הגדול: אסור להניח שמי שנמצא באמצע היום יישאר שם מחר.

במשך שנים ידענו שמפגש עם ישראל מקרב, גם לטווח הארוך. המחקרים האחרונים מחדדים נקודה נוספת: מי שלא מגיע אינו נשאר במקומו, הוא ממשיך להתרחק.

לא להסתפק במסרים

ישראל משקיעה הרבה בשיפור המסר שלה, וזה חשוב, אבל אי אפשר לבנות מערכת יחסים על מסרים בלבד. את זה אני מכיר מ"תגלית": במשך 26 שנים ראינו את הפער בין ישראל שאנשים מכירים מרחוק לבין זו שהם פוגשים כשהם מגיעים. הפתרון אינו לדחוק, להטיף או להסביר, אלא להזמין. להביא לכאן דווקא את מי שמתלבט, שיפגוש ישראלים, יתווכח ויגבש עמדה מתוך חוויה אישית.

משתתפי "תגלית" מארגנטינה ביער נחשון | צילום: קרוליינה מאייר

אם לא נפעל כעת, צעיר שנמצא כיום באמצע יהיה רחוק יותר ממנו בעוד שנה, ובתוך פחות מעשור כבר ישפיע, ינהל ויקבל החלטות. אם ניצור את הקשר עכשיו, הזמן הזה יהפוך לנכס.

עוד לא איבדנו דור, אבל אין לנו את הפריבילגיה לחכות לו. ישראל צריכה להיאבק היום על מי שעוד לא החליט, ולפתוח את הדלת למי שנמצא באמצע. הזמן יעבוד כך או כך. השאלה היא אם ניתן לו לעבוד נגדנו או לטובתנו.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון "תגלית"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...