בלונדון טעמו את היין בלי לדעת מאיפה הגיע ונתנו לו 97 נקודות. עכשיו, כשהמיקום שלו ידוע היטב, הוא עלול להפוך לחלק ממדיניות שמבקשת להגביל את הסחר עם יהודה ושומרון. יין הדגל של יקב גבעות, שפועל בגבעת הראל שבשומרון, זכה בשנה שעברה לציון יוצא דופן בטעימה עיוורת של דיקנטר. מבחינת אליאב מילר, שמנהל את היקב, קשה למצוא המחשה טובה יותר לפרדוקס.
“אף אחד לא יודע מאיפה היין”, הוא אומר על הטעימה שנערכה בלונדון. “זו הייתה ממש טעימה אובייקטיבית”.
כשחושבים על יהודה ושומרון, יין הוא כנראה לא הדבר הראשון שעולה לראש. אלא שבין גבעות השומרון פועלים כמה מהיקבים הבולטים בישראל, שמייצרים יינות שזוכים להכרה בינלאומית ונמכרים מעבר לים. עכשיו, כשהלחץ הבינלאומי על ההתיישבות עובר מהצהרות לאיום בצעדים כלכליים, בקבוק יין מהשומרון הופך למבחן קטן לשאלה גדולה בהרבה: האם הסנקציות יתחילו ביהודה ושומרון, אבל בסופו של דבר יגיעו לכלכלה הישראלית כולה.
בערב חג, בין ההזמנות למשלוחים, ורד בן סעדון עדיין לא הספיקה להרים טלפון לאנשי הקשר שלה באנגליה. “אני קודם כל מחכה לראות מה יהיה”, היא אומרת מיקב טורא ברחלים שבשומרון. “הרבה פעמים היו דברים בעבר, רעשים בעבר שלא יצא מהם כלום ושום דבר. זה לא פעם ראשונה”.
אלא שהפעם בירושלים עוקבים בדאגה גדולה יותר. בריטניה מקדמת איסור סחר בסחורות שמקורן בהתיישבות ביהודה ושומרון, ולצדו משטר סנקציות נגד חברות המספקות להתיישבות שירותים בתחומי הבנייה, התשתיות, המימון והנדל”ן. במקביל, מדינות נוספות מקדמות או בוחנות הגבלות משלהן.
על הנייר, לפחות בכל הנוגע לסחורות, המספרים אינם גדולים ביחס לכלכלה הישראלית. במשרד הכלכלה מעריכים שהיצוא של סחורות מיהודה ושומרון לבריטניה עומד על כ 45 מיליון דולר, ולאירופה כולה על כ 250 מיליון דולר, מתוך יצוא ישראלי שנתי של כ 165 מיליארד דולר.
אבל בירושלים פחות מוטרדים מהמספר הנוכחי ויותר מהתקדים שהוא עלול ליצור.
ישראל מוכרת לבריטניה לא רק סחורות. יש את מה שאפשר להעמיס על משאית או מכולה: יין, תמרים, מוצרי מזון, פלסטיק ורכיבים. אלה עוברים במכס, ובדרך כלל אפשר לזהות היכן יוצרו. אלא שלצדם ישראל מייצאת שירותים עסקיים בהיקפים גדולים: תוכנה, סייבר, ייעוץ, פיננסים ומחקר ופיתוח. אלה נמכרים באמצעות חוזים ולא במכולה, והרבה יותר קשה לשרטט סביבם גבול גיאוגרפי.
גורם כלכלי בכיר תיאר ל”ישראל היום” את תרחיש הקיצון: “אנחנו חוששים ממצב בו יוטלו סנקציות על כל מי שעושה עסקים עם ההתיישבות, וזה אומר שאם לבנק יש סניף או כספומט בהתיישבות הוא יהיה חשוף לסנקציות”.
כאן המספרים כבר נראים אחרת. יצוא השירותים העסקיים הישראלי לבריטניה עמד בשנת 2024 על כ 2.9 מיליארד דולר. החשש הוא שמדיניות שמתחילה במוצר שיוצר ביהודה ושומרון תורחב בעתיד גם לחברות ישראליות שפועלות בכל הארץ אך מעניקות שירותים גם להתיישבות, וכך תזלוג אל המשק הישראלי כולו.
לתסכול בירושלים יש גם רובד אחר. גורמים ישראליים מצביעים על מה שהם רואים כפער שהולך ונעשה בלתי נסבל: אותן מדינות שמגנות את ישראל בפומבי ומקדמות נגדה צעדים כלכליים, ממשיכות מאחורי דלתיים סגורות להיעזר ביכולות ישראליות בתחומי המודיעין, הסייבר והביטחון כאשר האינטרסים שלהן עצמן מונחים על הכף. בישראל הולכת ומתחזקת התחושה שאי אפשר להמשיך להיות המדינה שנוח לגנות מול המצלמות, ובמקביל המדינה שאליה פונים בשקט כשזקוקים ליכולות שלה.
עבור בן סעדון, הוויכוח המדיני הזה כבר מזמן אינו תיאורטי. היא ובעלה ארז שתלו כרמים לפני 23 שנה ומכרו בתחילת הדרך את הענבים לאחד היקבים הגדולים בישראל. לדבריה, בשלב מסוים הפסיק אותו יקב לרכוש מהם “בגלל עניינים פוליטיים, כי לקוחות שלהם לא מצא חן בעיניהם שהם קונים ענבים מכרם בשומרון”. ב 2003 החליטו בני הזוג להקים יקב משלהם.
כיום, לדבריה, טורא מייצר יותר מ 200 אלף בקבוקים בשנה ומייצא יותר ממחציתם למגוון מדינות, ובהן ארבע מהמדינות שמקדמות כיום צעדים נגד מוצרים מההתיישבות.
לאחרונה, מספרת בן סעדון, הגיעה ליקב לקוחה ותיקה מנורבגיה, שאינה יהודייה. היא קנתה יין, הכניסה את הבקבוקים למזוודה ולפני שעזבה אמרה לה: “ורד, תדעי לך, אני לוקחת את היינות ותדעי לך שאני מסתכנת בכלא לשלוש שנים אם יפתחו לי את המזוודה במכס”. “פשוט מצב הזיה”, אומרת בן סעדון. מבחינתה, הסיפור ממחיש עד כמה החלטות שמתקבלות אלפי קילומטרים משם כבר מגיעות עד ללקוח שעומד עם בקבוק ביד בתוך היקב בשומרון.
גם מילר מכיר את החרם מקרוב, ולא רק מחוץ לישראל. יקב גבעות הוקם ב 2005, מייצר כיום כמאה אלף בקבוקים בשנה, וכ 20 אחוז מהתוצרת שלו מיועדים ליצוא, בעיקר לארצות הברית ולקנדה. “בארץ יש מקומות בצורה חד משמעית שלא הכניסו אותי לתפריטי היין שלהם או לחנויות היין שלהם בגלל המיקום הגאוגרפי שבו אנחנו נמצאים”, הוא אומר.
ובכל זאת, מילר מספר שלחרמות היה לעיתים גם אפקט הפוך. “הקהל היהודי בא ואמר לעצמו, מחרימים את היקבים בשומרון, אנחנו עכשיו צריכים לרכוש יינות מהשומרון”. לדבריו, תשומת הלב הפוליטית אף סייעה במקרים מסוימים לחשוף קהלים חדשים ליינות שמיוצרים באזור.
בן סעדון מבקשת להבהיר שההתנגדות לחרמות אינה מבחינתה הצדקה לאלימות מצד יהודים. את האירועים בקוסרה היא מגנה בלי היסוס. “אנחנו מגנים בכל פה את הפעולות האלה, גם כי אסור לעשות דברים כאלה וגם כי זה פוגע בנו פגיעה תדמיתית אנושה”.
אבל מבחינתה, המחשבה שאפשר יהיה לתחום את הלחץ הכלכלי ליהודה ושומרון בלבד מסוכנת הרבה יותר. “מי שמשלה את עצמו שזה יתחיל ביהודה ושומרון ושם זה ייגמר, הוא פשוט משלה את עצמו. הוא נאיבי. כיום זה יהודה ושומרון. בהמשך זה יפגע בכלכלת ישראל כולה”.
זה גם התרחיש שמדאיג גורמים בירושלים. לא רק אם בקבוק יין שמיוצר בשומרון יוכל להמשיך להימכר באירופה, אלא מה יקרה אם אותה לוגיקה תוחל מחר על בנק, חברת תוכנה או חברת סייבר ישראלית שמעניקים שירות גם ביהודה ושומרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו