פרשת היעלמותן של מלי (50) ובתה ליאל (23) יהלומי ממודיעין, שריתקה את המדינה, הגיעה לסיומה הדרמטי על קו אוטובוס בינעירוני בבואנוס איירס. השתיים, שיצאו בתחילה לטיול יום הולדת בפראג, עברו מסלול מפותל שכלל נסיעות ברכבות לווינה ולגרמניה, ומשם טיסה לארגנטינה תחת זהותן האמיתית.
למרות הניסיון לטשטש עקבות, הן אותרו הודות לטכנולוגיות מעקב, מצלמות אבטחה ורישומי נוסעים – במה שהוגדר על ידי המשטרה כפעולה חובבנית שהותירה שובל עקבות דיגיטליים. התיעוד מתוך האוטובוס עומד במרכז ניתוח שערך ד"ר אמיר הלמר, מומחה לשפת גוף ממכון "מגדלור", המספק הצצה למצבן הנפשי ברגע הלכידה.
ד"ר הלמר מצביע על הבדלים משמעותיים בתגובותיהן ברגע פנייתו של השוטר וולטר. אצל ליאל ניכרים סימני לחץ פיזיולוגיים: "הילדה נוגעת בפנים בלחץ, העיניים נפתחות ובוחנות את הסביבה", והיא "זזה באי נוחות".
מנגד, תגובת האם מלי אופיינה בקיפאון רגשי: הבעת פנים קפואה ומצב של "כוננות ללא תנועה". המומחה מדגיש כי שיא המתח נרשם כשהשוטר הזדהה כאיש משטרת ישראל. מלי "מפנה מבט, זה הרגע הכי לחוץ", בעוד בתה מסדרת את השיער - פעולה שלדבריו מהווה ביטוי לפורקן מתח.
בהתייחס לדינמיקה הכללית, ד"ר הלמר מציין כי לאחר ההלם הראשוני עברו השתיים במהירות לקבלת הדין: "הן לא ציפו שיתפסו אותן, אך ברגע שהגיעו אליהן הן השלימו עם המצב". הוא מדגיש כי "אין כאן בהלה, כעס גדול או היסטריה".
המומחה משווה זאת להתנהגות עבריינים ומציין את היעדר הניסיון: "בניגוד לפושעים שמנסים ישר לדבר, להקטין, לצאת מהסיטואציה או להאשים אחרים, לא קורה פה שום דבר כזה". לסיכום, ד"ר הלמר מאבחן את הרגע כהשלמה והרמת ידיים של שתי נשים שפעלו מתוך מצוקה, ככל הנראה על רקע חובות כלכליים, והבינו כי המרדף תם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו