החוק שעלול להשפיל את התורה עד עפר

בכל חברה ובכל מגזר יש תופעות ראויות יותר ופחות. אין חברה מושלמת. גם החברה החרדית מורכבת ומגוונת. יש בה אין־סוף פלגים, זרמים ודעות. יחד עם זאת, מדובר בחברה טראגית. לפי הפרסומים, כמחצית מהילדים החרדים חיים מתחת לקו העוני. העוני הזה הוא תוצאה של משפחות ברוכות ילדים ואבות שאינם עובדים - או שעובדים בשכר נמוך. ככל שהחברה החרדית גדלה, כך השוליים שלה גדלים והבעיות הסוציאליות והכלכליות בה הופכות בלתי נסבלות.

יש להדגיש שמעולם לא היתה בתולדות עם ישראל קבוצת אוכלוסייה שלמה של גברים שישבו ולמדו ולא דאגו לפרנסתם על ידי רכישת מקצוע. ההפך הוא הנכון. ההלכה היהודית חייבה את האב ללמד את בנו מקצוע כחלק מהחובות הבסיסיות של האב כלפי בנו. 

המציאות החרדית הישראלית לא רק שאינה תואמת את המסורת היהודית בנושא עבודה, היא אף גוזלת מהציבור החרדי את הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד. היא גם נוגדת את התשתית הנורמטיבית של רוב בני האדם הרואים בעבודה מקום של סיפוק וכבוד. מכיוון שההסללה של רוב הצעירים במגזר מנתבת אותם למקומות שבהם אין הכשרה מקצועית ראויה, כגון לימודי אנגלית ומתמטיקה, הרי שעל חרדים רבים נגזרים חיי עוני.

ייסתם הגולל על גיוס חרדים

חוק יסוד: לימוד התורה, על אף הערפול שמסביב למטרתו, יחזק, ככל הנראה, את המסגרות החרדיות הישיבתיות הנוכחיות ויצמצם עוד יותר את הרווח שביציאה לעבודה. צר לי מאוד על הקבוצה הגדולה של חרדים שהיו שמחים אילו החברה שהם חיים בה היתה מאפשרת להם להיות רופאים ומהנדסים. בהקשר זה, יש לשים לב למאבק העיקש, ולעיתים אפילו האכזרי, שהמנהיגות הפוליטית החרדית מנהלת כנגד בתי הספר הממלכתיים־חרדיים המלמדים את תלמידיהם לימודי ליבה.

אבל יותר מכל, חוק יסוד: לימוד התורה יקשה מאוד, וכנראה יסתום את הגולל, על גיוס חרדים. אם לימוד התורה יהפוך לערך חוקי (לא תרבותי או דתי) במדינת ישראל, ככל הנראה יהיה קשה הרבה יותר לגייס את הציבור שהחוק מגדיר אותו מורם מעם. אותו ציבור, בשל העיסוק הדתי שלו, לא ייאלץ לשלם את המחיר הכרוך בשירות צבאי - מחיר שיתר אזרחי ישראל היהודים שומרי החוק מחויבים לשלמו. ראוי גם לשים לב למאבק העיקש והנחוש שהמנהיגות הפוליטית החרדית מנהלת כנגד ישיבות ההסדר החרדיות.

ועוד הערה. יהודים רבים שאינם שומרי תורה ומצוות ויהודים מסורתיים רבים מכבדים מאוד את לימוד התורה. צריך לזכור היטב שגם לפי חז"ל יש צדדים שונים לתורה. התורה יכולה להיות סם חיים והיא יכולה להיות גם סם מוות. היא עשויה להיות רחמנית ומלאת חסד, אך היא גם עלולה להוות חס ושלום כלי לשליטת בעלי אינטרסים של כוח ושליטה. התורה עשויה להוסיף חיים, אך בה במידה היא יכולה לגדוע חיים, כפי שהתגלה בסיפורם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה.

ומה עם סבלו של העם?

כל אזרח ישראלי צריך לשאול את עצמו לאיזו תורה אנחנו מכוונים בהגדרה "חוק יסוד: לימוד התורה".  האם אנחנו מדברים על תורה צינית, שמלמדת ש"נמות ולא נתגייס"? האם אנחנו מדברים על תורתו  של הראשון לציון לשעבר, שאמר שאם יגייסו בחורי ישיבה אז הוא יירד מן הארץ? האם אנחנו מדברים על אברכים שרואים את הסבל של המשרתים ובני משפחותיהם ומתנהגים כאילו שהמלחמה הקשה לא נוגעת להם?

התורה יכולה להיות סם חיים והיא יכולה להיות גם סם מוות. היא עשויה להיות רחמנית ומלאת חסד, אך היא גם עלולה להוות חס ושלום כלי לשליטת בעלי אינטרסים של כוח ושליטה

יש רושם שהחוק הנוכחי מכוון לתורה שלא מעוניינת להיות שותפה בסבלו של עם ישראל. אם הדברים אכן כך, אזי החוק לא ירומם את התורה אלא ישפיל אותה עד עפר.

החברה הישראלית זקוקה מאוד לשותפות עם החברה החרדית. יש בחברה זו כוחות נפלאים והיא עשויה לתרום רבות לחברה הכללית, מבלי לאבד את צביונה הייחודי. כולנו נצא נשכרים מכך. לדאבון ליבי, החוק המוצע לא יוביל אותנו לכיוון הזה.

הכותב הוא לשעבר מנהל תיכון הימלפרב, שאיבד במלחמה את חתנו ואחד־עשר מתלמידיו