לא לפספס את הנחשול: כך אפשר להביא מיליון יהודים לישראל

לאחרונה סיפרו לי יהודים וישראלים לשעבר הגרים בארה"ב, שהשאלה שמנקרת עכשיו היא מה עושים, אם יש ליהודים עתיד בארה"ב או שחייבים להתכונן לזוז. התחושה שהאדמה רועדת אמנם קיימת בעיקר במדינות דמוקרטיות, כמו ניו יורק וקליפורניה, אבל כולם מרגישים שהעולם התהפך על יהודי ארה"ב. המצוקה מתעצמת עם כל נאום הסתה של זוהרן ממדאני, כל ניצחון של מטורפת פרוגרסיבית בפריימריז הדמוקרטיים, שלא לדבר על גילויי אנטישמיות ממסדית ומשפטית, כמו העונש המגוחך שקיבל השבוע רוצחו של פול קסלר - תומך ישראל בלוס אנג'לס.

הסיטואציה הלאומית מטלטלת, אבל גלום בה פוטנציאל חיובי היסטורי - להביא מיליון יהודים לישראל בשנים הקרובות, לחזק מהיסוד את מצבנו ולהגשים את מטרת הציונות. אבל אנחנו ממש לא בכיוון - אם נמשיך בהתנהלות הנוכחית, אנחנו עלולים לפספס את הנחשול.

התמונה בארה"ב תחמיר ככל שהדמוקרטים ייבלעו יותר בידי השמאל וחובבי הג'יהאד, בעוד הרפובליקנים יכורסמו בידי שוליים אנטישמיים. בבריטניה, בצרפת ובשכנותיהן, וגם באוסטרליה ובקנדה, התמונה חמורה בהרבה. בביקור בפריז לפני כשנה קיבלתי המחשה להכרה הרחבה של יהודים מכל הזרמים בכך שאין להם עתיד בצרפת. בינתיים חדרה ההכרה הזו ליהודים רבים בבריטניה, באוסטרליה, בקנדה, שלא לדבר על בלגיה ודומותיה.

ליהודי ניו יורק ולוס אנג'לס יש אלטרנטיבה. הם יכולים לטוס לפלורידה, לטקסס או לג'ורג'יה, להצטרף לקהילות בבוקה רטון, באטלנטה או ביוסטון, ולחיות טוב - אם כי איש לא מבטיח להם שסרטן השנאה לא יחצה בעתיד את קווי המדינות הרפובליקניות. אבל ליהודי אירופה, אוסטרליה וקנדה אין אלטרנטיבה, והעתיד הולך ומקדיר.

בצרפת, להזכיר, חיים כ-450 אלף יהודים, בבריטניה כ-280 אלף, באוסטרליה כ-120 אלף, בקנדה כ-400 אלף, בדרום אפריקה כ-50 אלף. בארה"ב נמנים שישה מיליון יהודים, אם כי בניכוי נישואי תערובת ושנאה עצמית, אפשר לבנות, אולי, על מיליון-שניים.

למה הם לא באים

לכולם, כידוע, שמורות אזרחות ישראלית וחבילת קליטה, אם רק ירצו. אבל המספרים מדברים: כמויות העולים מארצות המערב אמנם עולות בשנים האחרונות, למרות המלחמה, אבל הן עדיין מזעריות לעומת הפוטנציאל. בארבעת החודשים הראשונים של השנה עלו ארצה כ-18 אלף עולים. הרוב אמנם מרוסיה, אבל הכמויות משם הולכות ויורדות, מה גם שרבים מעולי רוסיה ואוקראינה מתייחסים לישראל כתחנת מעבר של נוחות.

מארה"ב ומאירופה המספרים מטפסים בבירור, ומשם מגיע מי שבאמת רוצה מאוד לבנות כאן את חייו. בארבעת החודשים הראשונים של השנה הגיעו 3,469 עולים מארה"ב ו-3,277 מצרפת. בשנת 2025 כולה עלו 22,522 עולים, ובקרבם ניכרו מגמת ירידה בעלייה מרוסיה ועלייה בזו שמגיעה מארה"ב ומצרפת, וקצת גם מבריטניה. אבל למרות העובדה שמגמת הגידול מהמערב ברורה בשנת 2026, המספרים המוחלטים קטנים.

נניח בצד את ארה"ב, מכיוון ששם לא קיימות דאגות ביטחוניות ממשיות, וגם לנרדפי ברוקלין וברקלי יש אלטרנטיבה הגיונית בתוך ארה"ב. אבל למה ההמונים לא מגיעים מפריז וממרסיי, מבריסל, מלונדון, ממנצ'סטר ומאוטווה? לרבים מאוד הרי ברור שהעתיד שם הסתיים.

התשובה קשורה, כמובן, במצב הביטחוני שלנו, במיוחד מאז 7 באוקטובר, אבל ממש לא רק בו. היא תלויה במידה רבה בנו - בממשלת ישראל. למרבית יהודי צרפת, למשל, אין יכולת כלכלית לקנות דירות ולחיות כראוי אצלנו. ידוע לי על משפחה הגרה באחת מערי הריביירה הצרפתית, בבית צמוד-קרקע עם בריכה. ההורים בעלי מקצועות חופשיים והם משתוקקים לבוא. אבל לאחר בדיקה התברר להם שבתמורה לבית החלומות שלהם הם יוכלו להגיע, לכל היותר, לדירת שלושה חדרים בשכונה ירושלמית ממוצעת. שלא לדבר על מחירי המזון, שגבוהים כאן בהרבה מהממוצע האירופי. גם בארה"ב החיים זולים יותר, אם שמים בצד את הוצאות הבריאות וההשכלה הגבוהה.

לאלו צריך להוסיף את האויבת הגדולה מכולן של העלייה המאסיבית - הביורוקרטיה: ממשרד הבריאות ועד משרד החינוך, מהרגולטורים השונים ועד פקידי האוצר. במשרד העלייה והקליטה מבינים זאת היטב. בשיחה איתו מסביר השר אופיר סופר שהמשרד שלו הוא בעיקר מתאם ומתכלל, ושהמפתח להתמודדות עם האתגר הגדול מצוי בגודל התקציב ובהסרת חסמים ביורוקרטיים.

כך, למשל, משרד הבריאות מונע הכרה ועלייה של אחיות רבות מצרפת, שהיו יכולות לסייע מאוד במצוקה אצלנו. משרד החינוך מכביד על פתיחת אולפנים פרטיים, ועוד ועוד. הפתרונות נמצאים בפרטים.

במשרד הקליטה מתגאים ב-51 תוכניות לסטודנטים מחו"ל, שמאפשרות ללמוד בשנתיים הראשונות בשפת האם ומסייעות מאוד למי ששוקלים לבוא ללמוד כאן. הם מציגים רפורמה שהובילו בנוגע להכרה בתארים מחו"ל לאנשי מקצוע כמו רואי חשבון, אדריכלים ודומיהם. ועדיין, כ-10,000 עולים ממתינים לשקילת התארים שלהם במשרד החינוך. ואמנם, כ-1,000 רופאים עולים נקלטו בארץ בשנים האחרונות, אבל האתגרים עדיין גדולים מאוד.

ולא התחלנו לדבר על הורדת מחירי הדירות, לכולם ולעולים החדשים הפוטנציאליים. כשכולם רוצים לגור ברעננה, בירושלים ובתל אביב, נדרשים פתרונות ממלכתיים יצירתיים. כך נהגה הרעיון של הבאת קהילות שלמות לבאר שבע, למעלה אדומים או לנהריה. כך חשוב לבנות יישובים ושכונות לעולים בפריפריה וליצור להם קהילות, עבודה וסביבה תומכת.

אבל נדרש מאמץ לאומי שגדול בהרבה ממשרד הקליטה או מהסוכנות. ממשלת ישראל, בהובלת ראש הממשלה, היא שצריכה לסמן מטרה אפית - לקלוט את גודל השעה ולחולל מהפכה. לדברי השר אופיר סופר, כדי לקלוט מיליון יהודים בשבע השנים הקרובות, צריך להקצות כמה מיליארדים בכל שנה. מה זה לעומת ההון שזרם למטרות פסולות בהחלטות הקואליציה רק בחודשים האחרונים.

אנחנו נקבע אם ניצור ונקלוט בשנים הקרובות את נחשול נפגעי האנטישמיות העולמית ונעלה את מדינת ישראל במדרגה קריטית של עוצמה ושגשוג, או שנמסמס גם את ההזדמנות הזו.

בגדו בשליחות שהוטלה עליהם

בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל ייזכרו חברי הכנסת שתמכו השבוע במה שמכונה "חוק יסוד: לימוד תורה". אות קלון יתנוסס על מצחם, כמי שבגדו בערכים שהם מתיימרים לייצג והפנו עורף לבוחרים ולשליחות שהוטלה עליהם.

הדבר נכון במיוחד לגבי חברי הכנסת מהליכוד, מהציונות הדתית ומעוצמה יהודית, שהאידיאלים הלאומיים, כולל נשיאה בנטל ובניית חברה ציונית יצרנית, הם נשמת אפם. מי שמייצגים את טובי אנשינו, בנינו ובנותינו.

הם, משיקולים של החזקה בשלטון בכל מחיר, לצד דמוניזציה של כל אלטרנטיבה שתשים קץ לברית השוחד של סרבני החרדים, מכרו את הצבעתם לשטן. הם ייזכרו כמי שניסו להנציח את העליונות של מי שמשתמטים מהאחריות הלאומית, שרבים מהם מתחזים ונצלנים. העדיפו אותם על פני החיילים, הנופלים והפצועים, המתנדבים ובנות השירות.

הם יירשמו באותו דף היסטורי של מסגירי אנשי האצ"ל והלח"י לבריטים במסגרת הסזון, לצד אלו שקראו לסרבנות ועודדו בעקיפין את יחיא סינוואר לתקוף ערב 7 באוקטובר.