מדינת ישראל נמצאת בנקודת ציון קודרת וכואבת במיוחד - 1,000 ימים לפרוץ אסון השבעה באוקטובר 2023. 1,000 ימים שבהם פצעי החברה הישראלית נותרו מדממים, משפחות שכולות תובעות מענה, והביטחון הלאומי של המדינה מנסה להיבנות מחדש מתוך הריסות הקונספציה.
אולם, החלל המרכזי המאיים על חוסנה של המדינה אינו נובע רק מעצם הכשל המבצעי והמודיעיני הנורא, אלא מהכשל המוסרי והפיקודי העמוק שממשיך להתקיים מאז ועד היום: ההימנעות מתחקירי אמת נוקבים בדרגים הגבוהים ביותר, וניסיונות שיטתיים לטייח את סיבות השורש שהובילו למחדל.
מחבלים חדרו לשטח ישראל, שדרות
כמי ששימש כמנהל הלחימה של אוגדת עזה בבוקר האסון ואשר לחם יחד עם בני, שוטרים ואזרחים אמיצים להצלת מאות אזרחים, פצועים וניצולים במרחב פסטיבל הנובה, כמי שהוביל את לחימת האוגדה ברגעיה הקשים ביותר, ביחד עם מפקד האוגדה ומפקדיה במשך כשנה וחצי וכמי שעמד בראש צוות תחקירי המלחמה של האוגדה ותחקירי מוקדי הלחימה של כלל צה"ל - לקחתי על עצמי שליחות גדולה, להיות לעמוד האש המוסרי המוביל את התביעה לחקר האמת.
במסגרת תפקידי ולאחר אלפי שעות עבודה בהם נחשפתי למאות עדויות, הקלטות קשר, סרטונים וצילומים, וכן מסמכים ונתונים גולמיים שלא הגיעו לידיעת הציבור - ולהבדיל מבכירי צה"ל, הובלתי תחקירים מרכזיים שנבנו בהובלתי ובסיוע אנשי הצוות שסייעו בידי, ממש מתוך חומרי הגלם. אבל כאן לא הייחוד העיקרי, ההבדל המרכזי הוא, שאני שאלתי את שאלות הליבה בכל תחקיר ותחקיר, לא התעלמתי מעובדות וממצאים, והשתדלתי לבחון את סיבות השורש.
כך, לאור ממצאיי בתחקירים, מצאתי את כשלי דרג הפיקוד העליון - מרמת הרמטכ"ל הרצי הלוי, לראש אגף המבצעים עודד בסיוק, ראש אמ"ן וקציני אמ"ן, מפקד פיקוד הדרום ירון פינקלמן, חיל האויר והים, מתפ"ש, וכמובן, כל החבורה המקיפה אותם (עוזר הרמטכ"ל, דובר צה"ל, הפצ"רית ועוד). כך, ממצאיי ומסקנותיי, פירקו את הנרטיב הרשמי שאותו מטה כללי ניסה לשקר ולהונות את הציבור, כאילו הם תיפקדו היטב, והכשלים היו למעלה ולמטה. ממצאיי חשפו תמונה מבהילה של חוסר תיפקוד ושיתוק מטכ"לי, רשלנות, חוסר מקצועיות, חוסר מוכנות, מניעים זרים, וניסיונות השתקה פיקודיים ומשפטיים חסרי תקדים.
אנטומיה של טיוח: מה מסתירים בדרגים הבכירים?
במרכז טיעוניי עומדת ההבחנה המכריעה בין "תחקיר טקטי" (העוסק בדרך כלל במוקדי הקרבות במוצבי צה"ל בצירים וביישובים) לבין "תחקיר מערכתי" (העוסק במפקדות, בתפיסות המבצעיות, ובמוכנות המודיעינית או הצבאית הראשית).
צה"ל בחר להציג לציבור עשרות תחקירים נקודתיים, המפרטים בדקדקנות מה קרה בכל קיבוץ, בכל מוצב, מעין רשמ"צ של זמנים ואירועים, ויחידות. מתחקרי מוקדי הקרבות הציגו ככלל תחקירים ראויים, אולם גם בהם היו מספר מוקדים שטישטשו בכוונת מכוון שאלות ליבה משמעותיות, כגון: תמונה מדאיגה וקשה, של מפקדים בכירים בדרגות תא"ל, מפקדי אוגדות עם חפ"קים, שמגיעים לגזרה (ועוד לא הצגתי את אלו שכלל לא הגיעו...), אך למעשה לא לוקחים אחריות ולא מפקדים על כוחות ויישוב או ציר או גיזרה, לאורך כל היום!
לא בכדי, מדובר בהסטת מבט מכוונת, שנועדה להפנות את הכשלים ואת השאלות לדרגים הטקטיים, ולא לפיקוד העליון. ושואלים אותי מדוע? מדוע אני מתמקד בפיקוד העליון - מרמת האוגדה, פיקוד הדרום והמטכ"ל? מסיבה אחת פשוטה - אין מדובר על חדירת חוליית מחבלים, ואפילו לא על פשיטה אחת או שתיים (שזה היה תרחיש הייחוס של אוגדת עזה- בין 100 ל-200 מחבלים). מדובר על מלחמה!
כל מערכי הזרוע הצבאית של חמאס שיצאו למלחמה מתוכננת זה שנים, בהפתעה בסיסית, ללא התרעה. מול אלפי מחבלים שתקפו ב-3 גלי התקפה קרקעיים, עמדו כ-600 לוחמי חי"ר, 13 צוותי טנקים, 0 ארטילריה, 0 חיל האויר. ולכן, השאלות החשובות ביותר צריכות לעסוק במי שאמור ובאחריותו היה לזהות את המלחמה בשנים שלפני, בלילה שלפני, ומרגע שנפתחה המתקפה, לבוא לעזרת לוחמי השטח הגיבורים, שבגבורתם, מנעו אסון גדול יותר.
מסקנתי המרכזית מהתחקיר הראשי שקיימתי, באשר ליום המתקפה הוא:
מרגע שנפתחה המתקפה בשעה 06:29 בבוקר, ובמשך שש השעות הגורליות שלאחר מכן - אם היה מתקיים תפקוד ראוי, מקצועי וסטנדרטי של דרג הפיקוד הבכיר, ניתן היה לצמצם את היקף הנפגעים, החטופים והנרצחים במאות בני אדם.
את התחקיר שלי, המפרט לפרטים את העובדות והממצאים אותם ניסו להסתיר במטכ"ל ובפיקוד, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ואייל זמיר סירבו לראות. הסיבה ברורה: מול הממצאים המבוססים, הם יצטרכו להודות באחריותם לאסון הגדול, לאחריות הקצינים יושבי שולחן המטכ"ל, והם יצטרכו לא רק לשאת באחריות אלא לממש אותה - ולהתפטר.
ולא רק, מצאתי את תהליך ההסתרה, המידור, הטשטוש המכוון, וטיוח, וזו לכשעצמה - תוספת חטא על פשע, ומעשה חמור לא פחות, שחייב להיחקר.
הסיכול הממוקד נגד דוברי האמת
המחיר האישי ששילמתי, על התעקשותי לדבוק באמת המקצועית, משקף סימפטום חולה ומסוכן בתוך מערכת הביטחון. מיד עם הגשת ממצאיי הנוקבים והתעקשותי שלא להשמיט את חלקו של הדרג הבכיר מהאחריות למחדל, החלה המערכת לפעול נגדי בכל הכלים הדורסניים העומדים לרשותה. לא אפרט כאן, זה עניין למאמר בנפרד, שכותרתו: פרשת דרייפוס וקו 300 ביחד.
תיקון ובניין מחדש: הדרך לעבר תוחלת לאומית
ציון 1,000 הימים לשבעה באוקטובר אינו יכול להסתכם בטקסי זיכרון ובאמירות ריקות מתוכן. ללא תחקירי אמת רב-מדרגיים, וללא ניקוי אורוות יסודי בצמרת הפיקודית שכשלה וטייחה, מדינת ישראל לא תוכל לבנות את מוסדותיה הביטחוניים מחדש. זוהי חובה ערכית, אישית ולאומית, לחשיפת האמת, למען המשפחות השכולות, הפצועים והשורדים, החטופים, ולמען עם ישראל כולו.
זוהי חובה מוסרית ומקצועית של צה"ל ושב"כ לתחקירי אמת, בכדי שנוכל ללמוד מהם, לתקן, ולהבטיח את ביטחון ישראל.
אנחנו לא שם, ואני קורא לשר הביטחון, לחברי הקבינט, ראש הממשלה, ועדת חוץ וביטחון - לקרוא לי, אציג את ממצאיי, ובכך, נמלא את חובתינו הערכית, לאמת, ולתיקון, הכל למען ביטחון ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו