אלף ימים חלפו מאז מתקפת הטרור הקשה בתולדות מדינת ישראל. אלף ימים של מלחמה, אובדן ומציאות ביטחונית מורכבת, כשהדי הפיצוצים של הלחימה הפעילה עדיין נשמעים באזור.
"האויב הכי אכזר": כך חמאס מנסה להשתקם אחרי אלף ימים של לחימה | עמית סגל
אך במקביל ללחימה, התנהל בדרום מבצע השיקום האזרחי הגדול ביותר שידעה המדינה - כזה שניסה להשיב הביתה עשרות אלפי מפונים ולבנות מחדש קהילות שנפגעו באופן קשה ביותר.
מוחים בצומת העוגן לציון 1,000 ימים למלחמה | // דלית אילן
הנתון שמספר את הסיפור בצורה הטובה ביותר הוא שיעור החזרה של התושבים: יותר מ-92% מתושבי עוטף עזה כבר שבו לבתיהם. מאחורי המספר הזה עומדים אנשים שבחרו לחזור למרות הטראומה, ראשי רשויות שהובילו את הקהילות שלהם בתוך הכאוס, ומאות אנשי מקצוע שפועלים מאז 7 באוקטובר כמעט ללא הפסקה כדי להחזיר את החיים למסלולם.
אלא שבזמן שהשיקום הפיזי כבר נראה היטב בשטח, התושבים עצמם מדגישים כי השיקום הנפשי רק מתחיל. הבתים נבנים, בתי הספר נפתחים והשדות שוב מעובדים, אך הטראומה והחשש מהעתיד עדיין מלווים כמעט כל משפחה.
החזון: לא רק לשפץ, להכפיל
כבר ב-19 באוקטובר 2023, פחות משבועיים אחרי הטבח, הקימה הממשלה את מנהלת תקומה כדי לרכז את שיקום יישובי העוטף. מול עשרות אלפי מפונים ויישובים שנחרבו, התקבלה החלטה אסטרטגית שלא להסתפק רק בהחזרת המצב לקדמותו.
היעד שהוצב היה שאפתני: הכפלת אוכלוסיית חבל תקומה. לצורך כך אושרה תוכנית חומש בהיקף של כ-17.5 מיליארד שקלים, שנועדה להפוך את האזור למנוע צמיחה חדש.
עד כה הוקצו במסגרת התוכנית כ-11.6 מיליארד שקל, זאת לאחר סדרת קיצוצים, ומתוכם כבר מומשו בפועל פרויקטים בהיקף של כ-5.4 מיליארד שקלים.
"אני לא מכיר בעולם מקום שעבר אסון בסדר גודל כזה והצליח להחזיר כל כך הרבה תושבים", אומר השר זאב אלקין, הממונה על שיקום הדרום והצפון, "אבל מבחינתנו, החזרת התושבים היא רק תחילת הדרך. אנחנו לא חברת שיפוצים. אם כל מה שנעשה יהיה לשחזר את מה שהיה ערב 7 באוקטובר - נכשלנו. המטרה היא לבנות משהו טוב וגדול יותר. הניצחון האמיתי על חמאס הוא שנביא לכאן תושבים חדשים".
כחלק מהחזון הזה, המדינה מקדמת שורה של פרויקטי עוגן: הקמת פארק הייטק בשדרות, הרחבת מכללת ספיר, תמרוץ מורים, הקמת שכונות חדשות ושיפור שירותי הבריאות.
היעד הוא שבתוך פחות מעשור יתגוררו בחבל כ-120 אלף תושבים, לעומת כ-60 אלף שחיו בו לפני המלחמה. כיום, עם הצטרפותם של כ-3,000 תושבים חדשים, האוכלוסייה כבר עומדת על כ-65 אלף איש, מספר שגבוה מזה שהיה ערב הטבח הנורא.
קצב שיקום דיפרנציאלי: בין רעים לבארי
לצורך החזרת הקהילות הוקצו כ-4.6 מיליארד שקל לטובת פינוי, מגורי ביניים ושיקום פיזי, מתוכם נוצלו עד כה יותר מ-3.1 מיליארד שקל. עבודות השיקום שאפשרו את החזרה הושלמו ביישובים רבים, בהם נירים, רעים, כרם שלום, עין השלושה, נחל עוז וכיסופים.
לעומת זאת, בשני הקיבוצים שנפגעו בצורה הקשה ביותר - בארי וניר עוז - עבודות השיקום צפויות להימשך עד קיץ 2027. בשתי הקהילות הללו הוחלט להתקדם בקצב שונה, בין היתר מתוך רצון להמתין להשבת החטופים ולהימנע ממצב שבו הקהילה בונה את ביתה מחדש בזמן שחבריה עדיין מוחזקים בשבי.
היקפי הפרויקטים הללו חסרי תקדים: שיקום קיבוץ בארי לבדו נאמד בכחצי מיליארד שקל, לצד חצי מיליארד שקל נוספים שהושקעו בהקמת שכונת המגורים הזמנית בחצרים.
הקיצוצים שהטילו צל וההשוואה לצפון
לצד ההתקדמות, תוכנית השיקום ספגה גם מכות כנף כלכליות. במהלך הדרך קוצצו ממנה כ-2 מיליארד שקל במסגרת קיצוצי רוחב ממשלתיים, מה שעורר ביקורת חריפה ומאבק ציבורי מצד ראשי הרשויות בעוטף.
השר אלקין מודה שהמהלך פגע בתוכנית: "בהתחלה היה עיקרון שתקומה תהיה מוגנת מקיצוצים, אבל הוא נשבר. כבר שלוש פעמים נאלצנו להתמודד עם קיצוצים בעקבות צרכים לאומיים אחרים, בעיקר סביב מיגון הצפון. למרות זאת, הכיוון נשאר זהה והמטרה היא להוציא לפועל את מרבית הפרויקטים".
ההתאוששות המהירה יחסית של הדרום בולטת במיוחד בהשוואה לחבל ארץ אחר שבו השיקום נראה אחרת לחלוטין: הצפון. "תושבי הדרום, לצערנו, היו מורגלים למודל לחימה, סבבים ופינויים קצרים", מסביר אלקין את ההבדל במצב החזרה. "בדרום הפינוי היה קצר יחסית והקהילות מאוד רצו לחזור לפני שישתקעו במקום אחר. בצפון, לעומת זאת, הפינוי היה ארוך בהרבה. משפחות רבות כבר בנו חיים חדשים במרכז הארץ.
"בנוסף, בצפון הייתה תחושת הזנחה של שנים, והמלחמה שברה לחלוטין את תחושת הביטחון שהייתה קיימת שם מאז מלחמת לבנון השנייה".
אלקין ציין כי בעוד שביישובים כמו שלומי נרשמה צמיחה באוכלוסייה, במקומות כמו מטולה החזרה איטית בהרבה בשל המציאות הביטחונית המורכבת.
המבחן האמיתי: החזרת האמון
בעוטף עזה, המנופים הם הסמל של התקופה הנוכחית. כמעט בכל יישוב רואים עבודות בנייה, סלילת כבישים ומבני ציבור חדשים. אך השאלה שמעסיקה באמת את התושבים היא לא מתי יסתיימו השיפוצים, אלא האם המדינה תדע להבטיח שהמציאות הביטחונית שקדמה ל-7 באוקטובר לא תחזור על עצמה.
לצד האופטימיות, הילדים שחוזרים למגרשי המשחקים והמשפחות החדשות, התושבים מדברים גם על לילות ללא שינה ועל דאגה עמוקה לנוכח הדיווחים על התעצמות מחודשת של חמאס ברצועה.
מבחינתם, תנאי בסיסי ובלתי מתפשר להצלחת הפרויקט הוא שינוי שורשי במצב הביטחוני.
אלף ימים אחרי הטבח, העוטף כבר רחוק מהמקום שבו היה באוקטובר 2023. השיקום הפיזי מתקדם בקצב מרשים, אך אם את הצלחתו של זה אפשר למדוד במספר הבתים שנבנו ובמיליארדים שהושקעו - את השיקום האמיתי אפשר יהיה למדוד רק בעוד שנים.
הוא יימדד ביום שבו תושבי העוטף ירגישו שהם לא רק חזרו לקורת גג, אלא חזרו לחיות בביתם ללא פחד. בסופו של דבר, המבחן הלאומי לא יימדד בכמות הבטון, אלא ביכולתה של המדינה להשיב את האמון של אזרחיה במקום שבו היא נכשלה להגן עליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו