הגבול המזרחי של ישראל הוא הארוך ביותר במדינה (כ-300 קילומטרים), אך לאורכו חיים כ-40 אלף תושבים בלבד, ומרביתו נותר ללא מכשול רציף. במשך שנים נתפס המרחב כשקט, אלא שאחרי 7 באוקטובר, בעוד צה"ל פועל בריבוי חזיתות, מתגבשת בירושלים תפיסה חדשה: הגבול הבא שעלול לעמוד במבחן הוא דווקא המזרחי – בשל היותו פרוץ, רחוק ממוקדי הלחימה הנוכחיים ודליל באוכלוסייה.
כעת מתפרסם כאן לראשונה כי הממשלה מגבשת תוכנית לאומית מקיפה בשילוב משרד ההתיישבות, משרד ראש הממשלה, ומשרד הביטחון, לשינוי המציאות באזור. במאי 2025 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני פיילוט ראשון בהיקף של כ-80 מיליון שקלים. במשרדי הממשלה כבר מדברים על תוכנית רחבה בהרבה, בהיקף של מיליארדי שקלים, שתביא אלפי משפחות חדשות לאזור ותהפוך אותו למרחב בעל נוכחות אזרחית משמעותית לאורך הגבול עם ירדן.
מי שהובילה את המהלך היא שרת ההתיישבות, אורית סטרוק. חודשים לאחר פרוץ המלחמה החלה סטרוק לקדם מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, מערכת הביטחון והמל"ל תוכנית לחיזוק הציר המזרחי, ולאחר עבודת מטה ממושכת הטיל עליה נתניהו לגבש אותה. "כולם מסתכלים על עזה, לבנון ואיראן", היא אומרת, "אבל הגבול המזרחי הוא הארוך ביותר של ישראל. הוא שקט יחסי, ולכן קל להתעלם ממנו. דווקא בגלל זה הוא מחייב אותנו לחשוב קדימה".
הפיילוט אושר במהלך שנת 2025, כאשר מבחינת אנשי המקצוע נחשב להצלחה. כעת נמצא הפיילוט בשלבי התקדמות לתוכנית רחבה יותר ומתוקצבת יותר, עליו הממשלה צפויה להצביע בקרוב, כאשר יש מי שדוחפים לכך שההצבעה תתקיים כבר בישיבת הממשלה הקרובה.
בלב התוכנית עומדת תפיסה ותיקה של דור המייסדים: "התיישבות שווה ביטחון". לדברי סטרוק, המסקנה המרכזית מאירועי 7 באוקטובר היא שלא ניתן להסתמך רק על גדרות, חיישנים וכוחות צבא. "אי אפשר לחכות עד שהאיום יתממש. למדנו שצריך לבנות שכבות הגנה מראש – לא רק צבא, אלא גם התיישבות, חקלאות, קהילות וצעירים שחיים בשטח".
התפיסה זוכה לתמיכה גם מצד גורמים אזרחיים וביטחוניים. אורי ספיר, סמנכ"ל "השומר החדש", מסביר כי המלחמה האיצה את הצורך בפעולה במרחב הפרוץ. לדבריו, האיראנים מחפשים כל העת דרכים חדשות לפעול נגד ישראל: "הם מפתחים פרוקסי (שלוחים) חדשים. אם יחליטו לפעול ממזרח, זה יהיה דרך הגבול הזה".
מעבר לאיום האיראני, ספיר מצביע על בעיה מבנית: "בסוף צה"ל לא יכול להציב חייל בכל שני מטרים. הפתרון הוא אוכלוסייה חזקה שיושבת על הגבול, חיה שם, עובדת שם ומהווה חלק ממערך ההגנה". ספיר מזכיר בהקשר זה את תוכנית אלון ואת תפיסת ההגנה המרחבית של יגאל אלון משנות השישים, המבוססת על אנשים שחיים בשטח. הפעם, התפיסה הזו חוזרת בעקבות הטראומה של המלחמה.
אבנר גולשמידט, פרויקטור החטיבה להתיישבות במנהל ההתיישבות, מפרט את שלושת עמודי התווך של הפיילוט הנוכחי:
* חיזוק יישובים קיימים: הקמת שכונות צעירים ומחסניות קליטה, שיאפשרו למשפחות חדשות להצטרף גם לכיתות הכוננות המקומיות.
* מוקדי משימה לאומיים: הקמת קרוב ל-30 מוקדים לאורך הגבול, בהם מכינות קדם-צבאיות, גרעיני נח"ל, כפרי סטודנטים וארגוני שנות שירות.
* חוות ביטחוניות: הקמת חוות חקלאיות-ביטחוניות, חלקן סמוך למוצבים צבאיים ישנים שננטשו לאורך השנים על קו המים. נוכחות של משפחה בודדת בחווה מאפשרת לתפוס שטח עצום ולייצר רצף תצפית ונוכחות עבור כוחות הביטחון.
הפרויקט מייצר חיבורים מפתיעים ומקבל תמיכה גם מגורמים שאינם מזוהים עם מחנה הימין. ראש מועצת עמק הירדן, עידן גרינבאום, אינו מסתיר את הפערים האידיאולוגיים בינו לבין השרה סטרוק: "לא גדלנו באותו בית אולפנה, וכנראה אנחנו חלוקים בשלל נושאים. ובכל זאת אנחנו נפגשים כאן על דבר אחד – אהבת העם והארץ והרצון לפתח את מדינת ישראל".
גרינבאום מעניק לסטרוק קרדיט על זיהוי הבעיה ודחיפת המדינה לפעולה, ומוסיף כי 7 באוקטובר הוכיח שאי אפשר להניח שגבול שקט יישאר כזה לנצח. מעבר לצורך הביטחוני, הוא מסמן את המהלך כהזדמנות אדירה לפיתוח: "אם תיתן לאנשים דיור במחיר סביר, חינוך, בריאות ותשתיות – הם יגיעו".
השרה סטרוק כבר מביטה אל היעדים הבאים. לדבריה, אם הפיילוט בציר המזרחי יצליח, המודל ייושם גם באזורים נוספים: "איפה שאין התיישבות, אין משילות, אין ריבונות ואין ביטחון. אני מקווה שנצליח להקים חוות כאלו גם בנגב ובגליל, אזורים שמשוועים לנוכחות הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו