המגפה השקטה של המלחמה: זינוק באלימות במשפחה במגזר הדתי

עמותת "בת מלך", המפעילה מקלטי נשים בקרב הציבור הדתי והחרדי, פרסמה בשבוע שעבר כי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" והלחימה עם איראן, נרשמה עלייה במקרי האלימות כנגד נשים בתוך המשפחה. על ידי העמותה, לאחר מבצע "עם כלביא" ביוני לפני כשנה, נרשמו 167 פניות לעומת 116 ביוני שנה קודם לכן - עלייה של כ-44%.

מגמה דומה מסתמנת גם השנה, לאחר מבצע "שאגת הארי" במרץ-אפריל: בחודש אפריל התקבלו 100 פניות לקו הסיוע, לעומת 83 באפריל לפני כשנתיים (עלייה של כ-20%). בעמותה גם הדגישו כי נתוני חודש מאי טרם הושלמו, אך כבר כעת מורגש עומס כבד ושלושת המקלטים נמצאים בתפוסה מלאה עם רשימות המתנה.

בעקבות הנתונים שוחחנו עם ענבל וייס, דוברת העמותה, כדי להבין את המגמה בתחום האלימות בתוך המשפחה ואת המשמעויות שיש לגל הנוכחי. בתחילת דבריה מתייחסת ענבל וייס לנתונים ואומרת כי "העלייה בפניות לקו החירום שלנו ובקשות הסיוע היא מובהקת וחד-משמעית, כפי שעולה מהנתונים בהשוואה לשנים קודמות באותם החודשים".

השפעת המלחמה על האלימות

לצד הנתונים הקשים, דוברת העמותה מבקשת לספק הקשר רחב יותר ומדגישה: "יחד עם זאת, חשוב לדייק: אין לנו נתונים או דרך לקבוע אם יש 'יותר אלימות' באופן כללי. אלימות במשפחה, למרבה הצער, תמיד הייתה קיימת וכנראה תמיד תהיה. גם מקרי רצח, שהם מקרי הקצה הנוראיים ביותר, אינם מעידים בהכרח על היקף התופעה הכולל. מה שמשתנה בזמני חירום הוא היכולת של האישה לפנות לעזרה. בזמן הלחימה הכל קופא, ורק כשהשקט הביטחוני חוזר, מגיע 'הגל השקט' של נשים שמצליחות סוף סוף להרים ראש ולבקש סיוע".

"ההערכות המקצועיות שלנו, המבוססות על המציאות בשטח, מצביעות על כך שהגורם המרכזי הוא זמני לחץ קיצוני, חרדה ושהות ממושכת וכפויה יחד בין כותלי הבית", מסבירה וייס. "עם זאת, לאורך תקופת המלחמה, לא נתקלנו בנשים שפנו לקו הסיוע או הגיעו למקלט בעקבות פוסט-טראומה צבאית של בן זוגה".

בהמשך ניסינו להבין עם ענבל וייס האם מלחמות מהוות טריגר לעצמן גם בקרב גברים שלא הפגינו לפני כן התנהגות אלימה. ביחס לכך השיבה דוברת "בת מלך" כי אין מציאות של התפרצות אלימה ללא סימנים מוקדמים לכך.

זיהוי מוקדם ופנייה למקצוענים

לדבריה, "במבט לאחור על היסטוריית הקשרים, אנחנו כמעט תמיד מגלים שניצנים של שליטה, רכושנות או אלימות מסוג כלשהו (פיזית, כלכלית, רגשית או מילולית) היו שם מהרגע הראשון. האלימות לא צצה יש מאין. ב'בת מלך' אנחנו משקיעים המון במניעה ובהסברה כדי לעזור לנשים לזהות את תמרורי האזהרה הללו מוקדם. במקביל, אנו פועלים להעלאת מודעות בקרב גברים לזוגיות מיטיבה ולטיפול עצמי, במיוחד אם הם עצמם חוו אלימות כילדים. אנו עושים זאת עוד לפני נישואיהם, באמצעות סדנאות ייעודיות לרבנים, ראשי ישיבות ואנשי חינוך במוסדות השונים במגזר הדתי והחרדי".

בנוסף לעיסוק במציאות שבה כבר קיימת אלימות, ניסינו להבין האם קיימות דרכים להקטין התפרצויות אלימות, והאם יש בידי האישה מה לעשות כשהיא מזהה הידרדרות. ביחס לכך השיבה וייס כי "הדרך הטובה ביותר היא לא להיכנס למערכת יחסים כזו מראש, ולזהות את הנורות האדומות בזמן. במידה וכבר נמצאים בתוך המערכת והמצב מסלים, המפתח הוא פנייה מוקדמת לגורמי מקצוע. ככל שמזהים ומטפלים בשלב מוקדם יותר, כך ניתן למנוע הגעה למצבי קצה מורכבים שקשה מאוד להיחלץ מהם בהמשך".

האם שלוש השנים האחרונות של המתיחות הביטחונית יתבטאו בהמשך בעלייה גדולה באלימות? "הניסיון שלנו מאז סגרי הקורונה וממצבי החירום הלאומיים האחרונים מלמד שכן. במידה וניקלע ששוב לתקופות של שהות ארוכה ורציפה בבתים תחת לחץ קיומי גבוה, החשש המקצועי שלנו הוא שאכן נראה זינוק נוסף בדרישה למקלטים ובפניות דחופות לקו החם".

שינוי בחלוקת התקציבים הממשלתיים

בסוף דבריה ציינה ענבל וייס כי לדעת העמותה חלוקת התקציבים בכל הנוגע להתמודדות עם האלימות אינה נכונה. בהקשר לכך היא אמרה כי "בחלוקת התקציבים הממשלתית, כמעט 96% מהמשאבים מופנים לטיפול במצבי קצה ורק כ-4% למניעה. המשוואה הזו חייבת להשתנות. ידע הוא כוח".

"כשאנחנו מעניקים לנשים כלים מעשיים לזהות שליטה והתעללות בשלב מוקדם, אנחנו מצילים חיים ומונעים את ההגעה למקלטים", הוסיפה וייס. "הציבור החרדי והדתי עובר שינוי מבורך בשנים האחרונות ולמעשה מאז שהחלנו בפעילותנו לפני מעל 30 שנה, עצרנו את קשר השתיקה בנושא".

"יש כיום הבנה עמוקה שיש כתובת מקצועית, הלכתית ודיסקרטית לפנות אליה ואנחנו מקווים שכל אישה שמתמודדת עם חוויה של חיים תחת פחד מתמיד, תמצא אותנו ותקבל מענה".