נסיעה זולה, מחיר יקר: המערב הפרוע של ה"דרייברים" החרדים

התאונה המזעזעת שאירעה ביום שישי האחרון, בה נהרג פעוט בן חודש בלבד, לא הייתה גזירת גורל - אלא כתובת על הקיר שרוססה בדם.

הנהג לא היה נהג מונית מורשה, הפעוט לא היה חגור והנסיעה כולה התנהלה ב"שטח מת" של רשויות החוק. האסון הזה קרה בכביש 1, אבל עם אלפי נהגים שפועלים ללא טיפת פיקוח, הוא פוגש את הישראלים בכל צומת ובכל עיר.

הצהרה שקרית בבוט - ויוצאים לדרך

כדי להבין עד כמה פרוץ המנגנון, שלחנו תחקירן לבדוק עד כמה פשוט להפוך ל"דרייבר". התהליך היה מהיר באופן מעורר דאגה: פנייה למערכת הרשמה מבוססת בוט, הזנת פרטים שאינם נכונים - וההרשמה הושלמה ללא כל תקלה. איש לא ביקש לראות רישיון נהיגה, איש לא בדק את מסמכי הרכב ולא עלו שאלות בנוגע לביטוח או לזהות הנהג.

עוד שנהג מונית בישראל נדרש לעבור הכשרות, בדיקות רפואיות קפדניות וסינון ביטחוני, בעולם ה"דרייברים" דלת הכניסה פרוצה לכל דורש. אין שום דרישה להצגת רישיון נהיגה בתוקף, איש אינו בודק את עברו התעבורתי של הנהג.

תמורת תשלום סמלי של דמי הצטרפות, החל התחקירן לקבל הצעות לנסיעות ואף ביצע נסיעה בירושלים. במהלך הנסיעה עלתה לרכב תיירת דוברת אנגלית, שהגיעה לחופשה קצרה בישראל.

כשנשאלה כיצד הכירה את מערך ה"דרייברים", חשפה את עומק התופעה: "אחותי, שלמדה בארץ, המליצה לי להימנע ממוניות ולהשתמש בשירות הזה. הם מגיעים מהר, עם רכבים יוקרתיים, ולוקחים אותך בלי בעיות". היא רק לא ידעה שבמקרה של תאונה, היא נוסעת ברכב ללא כיסוי ביטוחי להסעה בשכר.

הפקרות בשחור-לבן

עבור הציבור החילוני, המושג "דרייבר" עשוי להישמע כמו הגרסה המגזרית ל-Uber. זהו שקר מסוכן. בזמן שבאפליקציות הבינלאומיות יש פיקוח, דירוג נהגים וביטוח מוסדר, בעולם הדרייברים הכל פרוץ.

כאשר אין דרישה להצגת מסמכים, אין מי שיוודא שלרכב יש את הביטוח המתאים – הביטוח היחיד שמכסה את הנוסעים במקרה של פציעה. ללא הכיסוי הזה, במקרה של תאונה חלילה, הנוסעים מוצאים את עצמם ללא גב כלכלי או רפואי.

הכלכלה השחורה שמאחורי ההגה

תופעת הדרייברים החרדים משגשגת על בסיס שלושה אדנים שחייבים להדאיג כל אזרח:

• אפס רגולציה ובטיחות: אין מונה, אין פיקוח על שעות נהיגה, ואין סטנדרט בטיחות. נהג יכול לעלות על הכביש אחרי יום עבודה מפרך או ללא שינה, ואף אחד לא יעצור אותו.
• מחוץ למערכת המיסוי: מדובר במערך שפועל ללא דיווח לרשויות המס. ההתנהלות הכלכלית הזו היא שמאפשרת להם לשבור את השוק ולהציע מחירים נמוכים יותר מנהגי המוניות שנושאים בעלויות של מערך תחבורה מוסדר.
• תעסוקה ב"מחשך": עבור צעירים שאינם יכולים להחזיק בתלוש שכר מסודר (כמו עריקים או מי שמתקשה להשתלב בעבודה רשמית), מדובר במסלול תעסוקתי נגיש שמתנהל כולו מתחת לרדאר.

המחיר האמיתי של ה-100 שקל שחסכתם

כש"דרייבר" כמו אבריימי (שם בדוי) מסביר את ההיגיון הכלכלי: "בן אדם רואה שמונית עולה 400 שקל ופתאום מציעים לו 300 שקל. הוא אומר לעצמו, למה לא?" - הוא משמיט את האמת המרה.

ה-100 שקלים האלו הם ההפרש שבין נהג שעבר הכשרה ובדיקות רפואיות לבין נהג צעיר וחסר ניסיון. הם ההפרש בין רכב מבוטח כחוק לבין רכב שנוסע על "זמן שאול".

התופעה הזו כבר מזמן חצתה את גבולות המגזר החרדי. היא זולגת לחילונים, לתיירים ולאזרחים תמימים שמתפתים למחיר הזול ולרכב המבריק.

חובבנות רשלנית

מאחורי חזות המערכת המשומנת, מסתתרת רמת חובבנות מטלטלת בכל הנוגע לחיי אדם. בעוד שנהג מונית בישראל נדרש לעבור הכשרות, בדיקות רפואיות קפדניות וסינון ביטחוני, בעולם ה"דרייברים" דלת הכניסה פרוצה לכל דורש. אין שום דרישה להצגת רישיון נהיגה בתוקף, איש אינו בודק את עברו התעבורתי של הנהג - האם הוא צבר עשרות עבירות מסכנות חיים או שהיה מעורב בתאונות קטלניות - ואין כל סינון של עבר פלילי.

התוצאה היא הפקרה מוחלטת של ביטחון הנוסע: כל אדם, ללא קשר למיומנותו על הכביש או לעברו הפלילי, יכול לקבל גישה לבוט, לאסוף נוסעים ולעלות על הכביש המהיר ללא כל פיקוח או בקרה.

צריך לומר זאת ביושר: עולם הדרייברים החרדי הוא לא פתרון תחבורתי יצירתי, הוא מערב פרוע. כל עוד המדינה תמשיך לעצום עיניים, התאונה הבאה היא לא שאלה של "אם", אלא רק של "מתי". היא עלולה לקרות מחר בבוקר, בכל כביש בישראל, ולגבות מחיר דמים נוסף שניתן וצריך היה למנוע.