"הבמה שלהן", ערב ההוקרה של "ישראל היום" לעשייה הנשית, מתקיים זו השנה השלישית ברציפות ובמסגרתו מוענקים הערב (ראשון) אותות הוקרה לנשים יוצאות דופן אשר פועלן חולל תמורה משמעותית בחברה הישראלית. ערב "הבמה שלהן" מתקיים ברידינג 3 במעמד מו"ל "ישראל היום" פרופ' מרים אדלסון, ולצידה שורה ארוכה של דמויות בכירות בעשייה החברתית והכלכלית במדינת ישראל.
הצטרפו אלינו למשדר המיוחד באתר ובאפליקציית "היום"
את הערב פתח העורך הראשי של "ישראל היום", עמר לחמנוביץ. "זו השנה השלישית שבה אנחנו מוקירים נשים פורצות דרך בעשייה ובתרומה הביטחונית, הכלכלית והחברתית. רצה הגורל והמסורת הזו החלה בסמוך לפרוץ המלחמה, אז הוֹקַרְנו לוחמות ושורדות שבי. בכל פעם אני מנסה למצוא את הדרך הענווה ואת הטון הנכון לדבר במעמד זה.
"השנה החלטתי לחשוב קודם כל על הנשים שאני מכיר ומוקיר: סבתי ברטה ז"ל, ניצולת אושוויץ שהקימה בארץ מפעל חסד; אמי ואחותי שלימדו אותי משפחה ואמת; רעייתי אורית ובתי ליבי. המעגלים הללו מתרחבים - נשים שמקרינות מנהיגות וחמלה כנוכחות בעולם. 'ישראל היום' עצמו הוא תוצר של חזון נשי. פרופ' מרים אדלסון ראתה למרחוק מעבר לאופק והייתה חוף מבטחים עבור רבים כשהמים סערו. אני מודה לך על התרומה חסרת התקדים למען העם היהודי, ועל ההוקרה שתעניקי הערב לנשים החשובות שאיתנו.
"'הבמה שלהן' הוא עוגן מרכזי בעשייה שלנו", סיכם לחמנוביץ. "במיוחד השנה, אנחנו קוראים למנהיגות שלנו בכל חזית - מתאי הלחימה באויב ועד השדה הפוליטי - ליזום ולקחת אחריות, למען כולנו. תודה ליסמין לוקץ' על ההובלה, למנכ"ל הקבוצה עמיר פינקלשטיין על השותפות, ולכל מי שאפשר את קיום הערב הזה".
לאחר מכן עלתה לבמה פרופ' מרים אדלסון, מו"ל "ישראל היום". בדבריה היא התייחסה לשחרור החטופות שהגיעו לערב הנשים המיוחד.
פרופ' מרים אדלסון סיפרה כיצד קיבלה את תואר הפרופסורה. "שנים לא רציתי. תודה שאתם קוראים לי פרופ', עדיין לא התרגלתי. אבל יש תארים שאני מאוד גאה בהם, כמו 'האמא הכי טובה בעולם' או 'סבתא נהדרת'". פרופ' אדלסון הוסיפה: "גבירותיי, נשים מופיעות בכנסת, באוניברסיטאות ובכל מקום. המערכה הנוכחית נגד איראן נקראת 'שאגת הארי'. הקודמת נקראה 'עם כלביא'. אבל כולנו היינו עדים שגם לביאות קמו ושאגו בגאווה לא פחותה. בשמי טהרן וביירות, כלוחמות, טייסות וחובשות. נשים הביאו את תשומת הלב שלהן לפרטים. הכישרון האדיר והאומץ הנשי תרמו להפלתן של המשטרים האפלים. לא רק ליהודים, אלא גם לנשים המוסלמיות שמשתוקקות כל כך לחירות. כמה מאכזב שהמבקרים החריפים ביותר של ישראל במערב מכנים את עצמם ליברלים.
פרופ' אדלסון הוסיפה: "זה לא חשוב. עם הנצח לא נצחי מחשש. גם לא בנות עם הנצח. אנחנו נלחמות למען מה שנכון, גם אם אנחנו נלחמות לבד. ולמרות שהמלחמה לא הסתיימה, אני מקווה שנקדם את הצד הנשי של העם כולו. הנה עוד מערכת בחירות מתקרבת ועמה חשבון הנפש הלאומי על מה שחווינו ולמדנו בארבע השנים האחרונות. האם כולנו יכולים להתאמץ לאמץ טון אחד? פחות מפלג, יותר מכיל ומתחשב ופחות כזה בו המנצח 'לוקח הכל'? כולנו אוהבים את מולדתנו. הבה נהיה ראויים לה כולנו".
"מתנה, אבל גם אחריות"
שורדות השבי אמילי דמארי ורומי גונן השתתפו בערב הגאלה של "ישראל היום". את הנאום פתחו במילות תודה נרגשות. "הזכות לעמוד כאן הערב, כנשים חופשיות ועצמאיות, היא לא מובנת מאליה", אמרה דמארי. "מהמקום האפל ביותר שאפשר לדמיין, למדנו על בשרנו את ערכם של החיים". גונן הוסיפה: "כשחזרנו מהשבי, היתה לנו תחושה בלתי מוסברת בגוף. כל קול מוכר, חיבוק או ריח של בית מחזירים לך פתאום חלקים מעצמך שפחדת שאולי אבדו לתמיד. מהר מאוד הבנו, שצפויה לנו עוד דרך ארוכה לעבור".
דמארי התייחסה לחיסול עז א-דין אל-חדאד: "שלשום, סגרנו סוף-סוף מעגל. האיש שהחזיק אותנו בשבי במנהרות חמאס, ומי שנושא באחריות לרצח של חברים שלנו, חוסל על ידי צה"ל ושב"כ. עבורנו הוא לא היה רק מפקד בכיר בארגון הטרור. הוא היה הפנים של המקום שניסה לשלול מאיתנו את החופש, את הביטחון, את הקול ואת השליטה על חיינו". גונן הוסיפה: "אנחנו עומדות כאן היום חופשיות, אבל החופש שלנו איננו מנותק מהכאב של אחרים. הלב שלנו נמצא עם מי שלא זכו לחזור, עם המשפחות שעדיין נושאות אובדן, ועם חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שנפלו בדרך כדי שאנחנו ואחרים נוכל לשוב הביתה".
דמארי הוסיפה ואמרה כי החזרה שלהן הביתה היא "מתנה, אבל גם אחריות". לדבריה, "אדם שחוזר מחושך כזה לא יכול להמשיך כאילו דבר לא קרה. בתוך מסע השיקום הארוך, אנחנו לומדות בכל יום מחדש איך לבחור בחיים. ליצור, לפעול ולעשות כמה שיותר טוב בעולם". גונן התייחסה לשחרור והודתה לפרופ' מרים אדלסון. "'נשים משנות מציאות' מתאר באופן מדויק את פועלך. אנחנו ומשפחות רבות יודעת כמה פעלת בכל כוחך ובכל לבך, כדי לדחוף ולסייע למהלכים שהובילו בסופו של דבר לשחרורנו. תודה שעמדת לצידנו בחושך. לעולם לא נשכח לך את זה".
השתיים סיימו את נאומתן במילותיו של שחר פרידמן ז"ל: "דעו כי המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא לשמחר אדם אחר" ובמילים המרגשות: "עם ישראל חי".
"בתקופה בה שאלת השיוויון נמצאת בכותרות - הכנס באה בדיוק בזמן"
עופרה שטראוס עלתה לבמה ודיברה על השיוויון טרם הענקת אות בקטגוריית תעשייה ישראלית לנג'לא תלחמי, מפעילה בכירה במחלבות שטראוס וכן ליערה וענת אשכול, מייסות ובעלות קולקטי - מותג עיצוב ישראלי מקורי.
"בתקופה הזאת שכותרות העיתון והשיח ברחוב - שאלת השיוויון - הכנס באה בדיוק בזמן. לדבר על מה שחשוב - על איזו מדינה אנחנו רוצים לבנות. ונשים בכלל. כאשר יש יותר נשים במקומות הנכונים, ועל הבמות, תהיינה יותר ויותר נשים. זה לא קורה לבד, זה קורה בזכות פורצות הדרך בנושא. ואנחנו ממשיכות. אם יש משהו שאני שמה לב אליו בשלושים השנים האחרונות, משמח אותי ללכת ברחוב כשעוצרים אותי ואומרים: אני חייבת לקרוא לבת שלי, כי היא כל כך רוצה להיות את וללמוד ממך".
שטראוס דיברה על קריאת המגילה בחג השבועות ואמרה כי "הסיפור כאן הוא ניצחון על כל מה שהוא אנושי, משהו נכון. ניצחון החסד, הפתיחות, על פני מגבלות של לאום ורקע. לכן, שם הכנס - נשים משנות מציאות - בדיוק מתאים למגילה הזאת, למגילת רות ולשיחה על רות המואבייה. תמיד אפשר, וזה תלוי בנו, לשנות מציאות".
בקטגוריית הבריאות, העניקה ד"ר יפה אשור, מנהלת ביה"ח יוספטל, אות לד"ר גלית קאופמן, מנכ"לית בית החולים הציבורי אסותא אשדוד, לד"ר נאדיה חיר, רופאת נשים בכללית, ולדקל ורד כץ, מהנדסת ביו רפואה, מדענית ובעלת קהילת הטיפוח הגדולה בישראל.
ד"ר אשור שיתפה על החוויה שלה בבית החולים ותחילת השנים האחרונות, המאתגרות במיוחד: "הגעתי לאילת ב-1 באוקטובר 2023. שום דבר לא הכין אותי להתמודד עם הפריפריה של הפריפריה הרפואית בישראל. ההתמודדות הראשונה הייתה מתן טיפול רפואי ונפשי לעשרות אלפי מפונים שהגיעו לעיר. במקביל, התחילו איומים מצד החות'ים ואיראן. בית החולים הקטן שלנו, עם 71 מיטות בלבד, נערך לתרחישי אימה בעזרת מתגברים.
"האתגר הגדול ביותר הוא גיוס כוח אדם איכותי. אנחנו הופכים כל אבן כדי לגייס צוותים מצוינים, אבל הרפואה לא עומדת בפני עצמה - חסרות באילת תשתיות לאומיות שיהוו עוגן למשפחות. אילת חייבת להפוך מאתגר מקומי לאתגר לאומי של כל מערכת הבריאות. יש הצלחות רבות ושיתופי פעולה שכבר גרמו לשינוי משמעותי, ואני מאמינה שזה אפשרי, אחרת לא הייתי ממשיכה בתפקידי. אל תפחדו מהדרך, גם אם היא קשה ומייאשת - תאמינו ותגלו שיש אור בקצה".
הערב המשיך עם אירינה נבזלין, יזמת ישראלית המשמשת בתפקיד נשיאת קרן נדב, מייסדת ויו"ר חברת Improvate. מאז יולי 2012 מכהנת גם כיו"ר דירקטוריון אנו - מוזיאון העם היהודי, שהעניקה את אותות התרבות והספורט לשיינא וספי, גולשת סקי אלפיני פראלימפית ולנועה קולר, שחקנית ויוצרת ישראלית.
נבזלין שיתפה במהלך הענקת האות: "יש משהו יפה במפגש בין סיפורים מתחומים שונים המזכיר לנו כמה פנים וכוחות יש בחברה הישראלית. אני מאמינה שכאשר אדם מחובר לזהותו ולשורשיו, הוא מסוגל לתת מקום לאחרים ולעזור להם לממש את הפוטנציאל שלהם. זה מה שאנחנו עושים ב'אנו': מספרים את הסיפור של כולם ומראים את הגיוון והעומק של העם היהודי..
"הערב אנחנו רואים את זה על הבמה: תיקי דיין, משחקניות הנשמה הגדולות שלנו, מייצגת עומק ונוכחות ישראלית שדורות גדלו עליה; נעה קולר מביאה קול אנושי וחכם שלא מפחד ממורכבות, מרגש ומצחיק באותה נשימה; ושיינא וספי מזכירה לכולנו מהי נחישות אמיתית ויכולת לפרוץ גבולות ולייצג את ישראל בעולם גם מול אתגרים בלתי נתפסים. בתקופה שבה כולנו מחפשים תקווה, הן מזכירות לנו מהו כוחן של עשייה ויצירה. זו הזדמנות להודות לפרופ' מרים אדלסון על תרומתה ארוכת השנים ועל המחויבות לחיזוק קולות מעוררי השראה".
בקטגוריית מנהיגות ישראלית צעירה הוענק אות על ידי יסמין לוקץ', משקיעת הון סיכון, מייסדת ICON, מייסדת CODE FOR ISRAEL, לדניאלה גיגי, מייסדת ומנכ"לית קהילת ברזל. טרם הענקת האות, נאמה לוקץ': "דווקא עכשיו, כשמלחמה ומשבר הפכו לקווי המתאר של קיומנו, ישראל נמצאת במצב שאי אפשר להשלים איתו. השבר עמוק, אבל הצורך בבניה מחדש עמוק עוד יותר. כשאני מתבוננת במציאות הזו, מנהיגות נשית הוא צורך קריטי. הפער בין השטר להנהגה הוא בלתי נתפס. מתוך 120 חברי כנסת, רק רבע הן נשים ורק שליש חברות קואליציה. מסביב לשולחן הממשלה, יש חמש קולות של נשים בלבד. יש מפלגות שהחברות בה לנשים אסורה. גם במגזר העסקי לצערי המצב רחוק מאידאלי".
לוקץ' הוסיפה: "ישראל צריכה מציאות שמחוברת למציאות. ממשלה שלא תשים נשים בחזית, לא תהיה רלוונטית לישראל של אחרי 7 באוקטובר". לדבריה, "זאת לא טובה. ללא האינטלקט הנשי, יש דבר מה חסר. בלעדי הנשים, שולחן מקבלי ההחלטות חלקי. כל מה שנותר הוא לתת למנהיגות הנשית מקום במוקדי ההשפעה. בחזיתות העורף והלחימה, נשים מובילות".
לוקץ' סיפרה: "ראינו עדות למנהיגות הנשית בכל הגזרות. גם לוחמות ולוחמות. רגל אחת בשדה הקרב, יד אחת על מקלדת הקריירה והלב בבית. הן החזיקו עולמות שלמים באוויר. הנשים שלנו לא מדברות על חוסן כמושג מופשט, אלא מייצרות אותו בידיים. בעצמן. עשייה זו מבהירה לנו שמושגים כמו 'שוויון בנטל' חייבים להפוך לכלל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו