רק המשיחיסט מנצח: הלקח מששת הימים שלא למדנו

לקח להם שנתיים וחצי לתחקר את המלחמה. שנתיים וחצי! אבל בסוף הם התיישבו עם מי שהוביל אותה כדי לשמוע מה בדיוק היה, ואיך צה"ל הוביל אז לניצחון. אז - ששת הימים. להם - חוקרי מחלקת ההיסטוריה של צה"ל.

כשחוזרים אל העדויות מגלים שהן רלוונטיות לימינו, אף שבמלחמת שמיני עצרת/חרבות ברזל/7 באוקטובר התנהלנו אחרת. את תחילת ההתנהלות השונה אפשר לסמן על ציר התודעה.

להקות בברזל

השבוע לפני 59 שנה פתח צה"ל ב"מבצע מוקד", לאיפוס יכולותיהם של חילות האוויר המצרי והסורי. את התוכניות למבצע הזה הכינו שלוש שנים קודם, לפי הנחיות שנתן מפקד חיל האוויר, האלוף עזר ויצמן, שנתיים קודם. מי שהוציא אותן לפועל היה מפקד חיל האוויר האלוף מוטי הוד, שהעדות שלו לחוקרי ההיסטוריה של צה"ל שווה חקירה גם היום, אם כי אפשר לתכלל אותה במשפט קצר: ביטחון עצמי מביא לביטחון לאומי.

מוטי הוד מספר על הקונספציה של 67', איך למחרת יום העצמאות הוא קרא בעיתון שהמצרים מעבירים כוחות דרך קהיר כדי לעשות לנו תרגיל פסיכולוגי: "קיבלתי את ההנחה של ראש אמ"ן, שבתקופה ההיא היתה מקובלת כמעט על כל מדינת ישראל, שכל זמן שנאצר מסובך עם 90 אלף חיילים בתימן - הוא לא יחליט להיכנס למלחמה בצורה פשוטה כזו. אז כולנו לקחנו את זה בקלות..."

השאננות הזאת, בתוספת החרדתיות שלא יודעת לאתר את מקור הפחד, גרמו לצה"ל לעיסוק מתמיד דווקא בתוכניות של חילות היבשה. אף אחד לא בדק מה קורה בחיל האוויר. האלוף הוד תיאר את המצב כאידיאלי מבחינתו - איש לא דיכא אותו בדרך אל האינסוף ומעבר לו: "הרושם שלי אז, ואני חושב שאני לא טועה ברושם הזה, היה שבשלב הזה צה"ל לא האמין שיש לו כוח לכבוש את כל סיני.

הוא חשב שהוא יכול להשיג איזשהו הישג מקומי, שעליו אפשר יהיה להתמקח אחר כך או לגמור איתו את המלחמה... התכנונים האלה התגלגלו עוד לפני סגירת המצָרים. כבר היה ברור שאי אפשר לכבוש את סיני, שאי אפשר להשמיד את הצבא המצרי בסיני, ושצריך להשיג הישגים למיקוח פוליטי. איש לא דיבר על השמדת כל הצבא המצרי בסיני, איש לא דיבר על הגעה לתעלת סואץ, אלא דיברו על מחטף או על פעולה מסוימת בקטע של פרצת רפיח".

הייתי אומרת שהשאר היסטוריה, אבל היא חוזרת. וגם את זה למדנו מלהק(ה) צבאי(ת). פקודת היום נוראת־ההוד שהוציא מוטי הוד נראית כמו מסמך שהוא חיכה כבר להוציא. אף אחד לא הפתיע אותו - קראו בעצמכם.

האמינו יום יבוא

צרפו לסיפורו של האלוף הוד את סיפורו של אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס, שבילדותו ניצל מפרעות תרפ"ט ובבגרותו היה הולך בכל שבת לנקודה הכי קרובה לכותל המערבי, ומאמין שיום יבוא וכל זה יהיה שלך. בחור חילוני מגימנסיה רחביה, כן?

יומיים לפני שחרור הכותל הוא התקשר אל הרב גורן וביקש ממנו להצטייד בשופר. במקביל, הוא עדכן את חבריו למטכ"ל כי אם לא יכבשו את העיר העתיקה ואת הר הבית - זו תהיה בכייה לדורות.

כאן תלמיד

תקשיבו למוטה גור, מפקד חטיבת המילואים של הצנחנים, שהיה אמור לפקד עליה בקרבות בחצי האי סיני, אך בשל התרחבות המערכה היא הוסטה לירושלים, נלחמה קרבות קשים ביותר בבית הספר לשוטרים ובגבעת התחמושת, וזכתה לשחרר את העיר העתיקה ואת הר הבית. כשהמח"ט גור הכריז בקשר אל מפקדי הגדודים שתכף עומדים להיכנס אל העיר העתיקה של ירושלים, שמאז כל הדורות חולמים עליה ושואפים אליה, "לנוע אל השער, מסדר סיום יהיה על הרחבה למעלה" - זה קרה כי הוא היה למעשה חתיכת משיחיסט.

"מסדר סיום יהיה על הרחבה למעלה" זה המשפט הכי משיחיסטי בעולם. הוד, נרקיס, גור - לא היה להם פאץ' על המדים, הם חיו בתודעה משיחית ועשו פעולות משיחיות

איזה מפקד אומר מראש לחיילים שלו שהמשימה תושלם כשהר הבית יהיה בידינו, למעשה, ולכן מסדר הסיום יהיה "על הרחבה למעלה"? זה כאילו ב־14 באוקטובר 2023 מפקד אוגדת עזה היה אומר לכוחותינו "מסדר סיום כש..." מה? אופס. לא שאפנו למטרה הזאת, ואין לנו מושג איך להגדיר אותה אפילו, גם שנתיים וחצי אחרי.

משיח לא בא

שש שנים לפני שהכריז "הר הבית בידינו", מוטה אמר לרב גורן שהוא רוצה לפרוץ בראש הכוח אל העיר העתיקה. הוא חלם על זה והאמין בזה וחשב שכך צריך העולם להתנהל, לכן הוא היה בטוח שזה אפשרי - ולכן זה קרה. "מסדר סיום יהיה על הרחבה למעלה" זה המשפט הכי משיחיסטי בעולם. מוטי הוד, עוזי נרקיס, מוטה גור - הם היו משיחיסטים. לא היה להם פאץ' על המדים, הם חיו בתודעה משיחית ועשו פעולות משיחיות. אין לנו מה לפחד מפאץ' משיח, מה שמפחיד הוא מציאות שבה להנהגה מדינית וצבאית אין תודעה משיחית, והיא מכינה תוכניות מגירה בהתאם.