"זה יתפוצץ לנו בפנים": האנרכיה במזרח ירושלים - והביקורת מימין

לפני חודשים מספר קיימתי שיחה מרתקת עם אחד ממומחי התכנון והבנייה הבכירים בירושלים, אשר מתגורר במזרח העיר ומכיר אותה על בוריה. בשיחתנו, שנערכה עבור תחקיר שסופו היה להיגנז, תיאר את מצב מזרח העיר כפי שהוא תופס אותו כסמכות מקצועית בכירה שפועלת באזור. בדבריו, ציין את מה שבירושלים יודעים ונוטים להתעלם ממנו, ואף הזהיר: יום יבוא וההתעלמות מהמצב בחצר האחורית "תתפוצץ למדינה בפנים", לשונו.

"כבר עשרות שנים שבמזרח העיר ובעיר העתיקה מתנהלת שיטה של 'חבר מביא חבר' בכל תחומי החיים, כאילו מדובר במדינה נפרדת ולא באחת שמתנהלת על פי חוק", אמר לי. "לא משנה אם זה בענייני בנייה, אם במסחר ואפילו בתחומים כמו בחינוך ובריאות – הכל נעשה בדרכים עקיפות, חלילה לא כמו שצריך על פי הספר. הרבה בעלי מקצוע לא מתמחים בהכרח בעבודות שהם מבצעים, חשבוניות שאמורים להגיש למדינה פיקטיביות, והניירת והפיקוח לרוב לא קיימים. כמובן שזה לא רווח במאה אחוז, אבל זה הלך הרוח כפי שאני מרגיש אותו".

דבריו של הבכיר, שמתח ביקורת חריפה על הרשויות הישראליות וגם על מקבילותיהן הפלסטיניות וביקש להיוותר בעילום שם מפאת חשש לשלום משפחתו שמתגוררת במזרח העיר, המשיכו איתי ימים קדימה. הסיטואציה, כאמור, מוכרת לכל ירושלמי, אולם עדיין מרחפת השאלה כיצד בעיר הבירה בה קו הרקיע נחרב הודות לאין-ספור מנופים שהתווספו אליו, בה הכבישים פקוקים מבוקר עד ליל בשל עבודות תשתית של הרכבת הקלה, הפערים כל כך גדולים? ובכלל, האם בשלב הנוכחי אנחנו יכולים לפעול על מנת לצמצם את הפערים הללו, "גם אם לא עבור הערבים אז עבור מדינת ישראל שההזנחה שלה תעלה לה ביוקר", כפי שאמר לי הבכיר?

"גם אחרי כמעט 60 שנה עיריית ירושלים עדיין לא מצליחה לצמצם את הפערים העצומים", פותחת ד"ר לורה ורטון, חברת מועצת העיר ירושלים מטעם "האיחוד הירושלמי". "בתרבות, בחינוך, בתשתיות, במרפאות. בכל סעיף שאני חושבת עליו יש פערים לא סבירים. למשל, עניין אכיפת החנייה. אחת התלונות הנפוצות ביותר היא שהעירייה מחלקת קנסות בכל מקום, כשבמקביל אין בכלל אלטרנטיבות כמו חניונים. אז נכון, העירייה עושה יותר ממה שעשתה בעבר, אבל זה עדיין לא מספיק".

ורטון, שחברה בקואליציה מקיר-לקיר במועצת העיר ירושלים, אמונה על תיק המינהלים הקהילתיים במזרח העיר. לדבריה, מדובר באחד האמצעים היעילים ביותר לקבל מידע מהימן מתושבים, וכן לספק כזה עבורם. "ברוב התחומים אין הפרדות, אבל ספציפית במזרח העיר המינהלים הקהילתיים מתפקדים אחרת, והם מהווים זרוע משמעותית בקשר שלנו, כעירייה, עם התושבים להם אין נציגים במועצת העיר. בסופו של דבר מדובר ב-40% מתושבי העיר שאנחנו צריכים לדאוג להם בדיוק כמו לשאר התושבים".

חרף השתדלותה של עיריית ירושלים להשקיע משאבים בפיתוח מזרח העיר, מדבריה של ורטון עולה כי התקציבים המיועדים להשקעה בשכונות באזור – לעיתים כלל לא מגיעים אליהן. "בתקציב העירייה יש סעיפים שמוקצים למזרח העיר. היא טוענת שהיא מעבירה את הכספים האלה, אבל בפועל היא מתבססת על הכספים שמעבירה הממשלה במסגרת תכנית החומש (אלה שאמורים להוות תוספת לתקציב שקובעת העירייה), משתמשת בכספים עבור דברים אחרים ואומרת 'טוב, הממשלה מטפלת'.

"זה לא קורה כל הזמן, אבל זה בהחלט דבר קיים וזה עוול גדול מאוד. כשגוף דמוקרטי שאחראי על כלל התושבים משקיע כספים במקום מסוים, הוא מחויב לעשות את אותו הדבר במקום אחר". לדבריה, מדובר בהחלטה: "במשך שנים לא היו תכניות בנייה במזרח העיר, והנה, כעת ישנן כמה. ראש העיר חוזר ואומר שהוא ראש העיר של כלל התושבים, ובהחלט ניתן להשקיע מאמץ ממוקד יותר. זה עניין של חלוקת משאבים נכונה, בלי הפוליטיקה".

אחת התלונות הנפוצות ביותר היא שהעירייה מחלקת קנסות בכל מקום, כשבמקביל אין בכלל אלטרנטיבות כמו חניונים

"זה אבסורד שברוב ירושלים מתלוננים על כך שהעיר הרוסה בשל הבנייה, ובמזרח העיר זה לא קורה באותו הקצב", ממשיכה. "אפשר להפחית את הריסת הבתים ולהציע חלופות, ובמקביל להבין שגם בקרב תושבי מזרח העיר מתחילה להתגבש הדרישה שהמדינה תתייחס לתושבים כמו שצריך, כתושבים שמשלמים מיסים, ארנונה ושזכאים לשירות שוויוני כמו כל תושב ירושלים אחר. במקום האמירות הגדולות, הגיע הזמן לעשות".

אל חלק מהדברים של לורה מצטרף באופן שעשוי להיראות מפתיע עורך הדין אלדד רבינוביץ, חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת "נעם". בדומה לורטון, גם רבינוביץ מאמין כי הדרך עודנה ארוכה. "הפערים עצומים, כל המאמצים שנעשים לא מספיקים באמת", הוא אומר. "תראה לי שביל אופניים אחד במזרח העיר. יש המון שטחים ירוקים אבל הרוב לא שמיש ומלא בפסולת. בשנים האחרונות הקמנו בעירייה מספר מקומות עם מתקני כושר, פנאי, מרכזים מסחריים מסודרים ופארקים, אבל הכל ביחס זעום לעומת האוכלוסייה. הקצב לא מספיק".

לדבריו של רבינוביץ, פיתוח מזרח העיר אכן נמצא גבוה בסולם סדרי העדיפויות של עיריית ירושלים בעת הנוכחית, כשזו דואגת להקים צוותי חשיבה מקצועיים במטרה להבין כיצד היא יכולה להשוות את התנאים שם לאלה ששוררים בשאר העיר. אלא שלצד ההשקעה הזו, בעיריית ירושלים לא חפים מביקורת בכל הקשור לפיקוח באזור; למעשה, רק בדוח מבקרת העירייה האחרון, שחלקו על החינוך במזרח העיר פורסם ב"היום", נחשף כי במשך שנים מיליוני שקלים שהוקצו להשקעה עבור בתי הספר במזרח העיר "הועלמו", לכאורה, בשיטתיות על ידי הנוגעים בדבר במגוון דרכים, ללא שום פיקוח של העירייה.

בין היתר, פורט כיצד עבודות עירוניות מסוימות נעשו בתחומי בתי הספר השונים בצורה "פיראטית", בסכומים גבוהים, מבלי מכרז תקין ודיווח לעירייה; תואר כיצד בתי ספר שונים פיצלו על דעת עצמם חשבוניות שהגיעו לסכומים גבוהים על מנת שלא להידרש לחתימת פיקוח גבוהה יותר, וכן נחשף האופן בו מנהלים שונים השקיעו משאבי עתק בציוד, בין היתר טכנולוגי, שהוזמן לבתי הספר ובפועל כלל לא הגיע אליהם, או שהגיע בחלקו – כאשר השאר נעלם בצורה עמומה.

"תמיד יש מה לשפר", ממשיך אלדד. "לצורך העניין, כל נושא השטחים החומים שמיועדים להיות מבני ציבור כמו אולמות ספורט, בתי ספר וקופות חולים שאינם מופקעים וממומשים בפועל. הרבה פעמים העירייה שוכרת מבנים מאנשים שגנבו את השטחים מתושבים שאין להם את היכולת לעמוד מול הבריונים הללו. במקום לדרוש ממשרד החינוך הקצאות לבתי ספר, אנחנו ממשיכים עם השכירויות הללו שבסופו של דבר פוגעות בתלמידים ולא מאפשרות להם ללמוד בתנאים טובים".

ובכל זאת, אלדד מבקש לסייג: "עיריית ירושלים אחראית על היבטים מאוד מסוימים בהקשר של שלטון מקומי ודואגת למענים חלקיים דרך לקיחת תקציבים והעברתם למזרח העיר, אבל בסוף היא לא יכולה לייצר פיקוח אם אין גב מהמדינה. מי מפקח על זיופי מותגים, על פשע, על ביצים סרוחות שמגיעות מי יודע מאיפה ונמכרות בשווקים? מי מפקח על חייבי מס ודואג להוצאה לפועל? המשילות הזו בכלל לא נמצאת בידיים המוניציפליות".

"מדינת ישראל היא האשמה המרכזית", הוא ממשיך. "הנושא הוא מדיני ויש חוסר תשומת לב מתמשך בעניין הזה. אם מדברים על ריבונות ועל משילות, הן אמורות להתחיל דווקא במזרח ירושלים. השינוי צריך להיות עמוק, תפיסתי. הממשלה האחרונה עשתה מהפכה מדהימה ביו"ש, אבל לצערי שכחה לבצע את המהפכה המקבילה גם בירושלים. זו ממשלה ימנית אך מבולבלת, ששכחה איפה הלב נמצא".

לשאלה מה ניתן לעשות, הוא משיב ש"אנחנו צריכים שיוקם צוות משימה ממשלתי בראשות פרויקטור, שינתח את הפערים וידרוש מכלל המשרדים את המשאבים שהוא זקוק להם. כרגע יש פרויקטור שאמון על מימוש תכנית החומש במזרח ירושלים, אבל הוא עובד רק מול העירייה ולא מול משרדי הממשלה.

"אנחנו צריכים למצוא שדכן, כזה שיצליח לנהל את האופרציה הזו מול כלל הגורמים הרלוונטיים, שיהיה מוכן להכניס את הידיים שלו למקום הלא נעים – אל החצר האחורית המלוכלכת הזו. אחרי השבעה באוקטובר השתנה הדיסקט, ואנחנו מבינים שאנחנו פשוט לא יכולים להתחשב בכל מה שהעולם עלול לומר לנו", מסכם. "במשך אלפי שנים חלמנו על ירושלים, חזרנו אליה, אבל לצערי כשאנחנו כאן אנחנו לא מאמינים לגמרי בזכות וביכולת שלנו למשול ולחיות בכולה. הגיע הזמן לממש את הריבונות, הן בדברים הגדולים והן בדברים הקטנים".