"האינטימיות, השינה הצמודה, הקרבה, זה רחוק ממני": פסיקת בג"ץ המחייבת את צה״ל לקדם שוויון הזדמנויות לנשים בתפקידי לחימה, לצד פתיחת פיילוט לשילובן בשריון המתמרן כבר בנובמבר 2026, מעוררת בימים אלו דיון עמוק ולעיתים גם חשש בציונות הדתית.
לצד מחויבות ארוכת שנים לשירות קרבי משמעותי, עולים קולות של התלבטות אמיתית בקרב צעירים, קצינים ורבנים, בנוגע לאופי השירות המשותף.
ד׳, תלמיד במכינה קדם צבאית בעלי, מתאר את המתח שבו הוא נמצא. “כל המשפחה שלי בצבא, שריון, גולני. גדלתי על זה שאני הולך לתרום, להילחם, להגן על המדינה”, הוא אומר. “זה החלום שלי מגיל אפס”.
אבל לצד הרצון לתרום, הוא מציף קושי אישי. “אני בחור דתי. זה לא מגיע מחוסר כבוד או זלזול, להפך. זה פשוט עניין של צניעות. אני לא מרגיש בנוח עם זה”.
לדבריו, הבעיה אינה תיאורטית. “אחי הגדול סיפר לי שבמלחמה היו מצבים שחיילים השתינו בבקבוק בתוך הטנק. זה דבר שאני לא יכול לדמיין את עצמי עושה כשיש נשים בצוות. האינטימיות, השינה הצמודה, הקרבה, זה רחוק ממני”.
גם ג׳, תלמיד ישיבה גבוהה המתכונן לגיוס קרבי, מתאר דילמה דומה.
“התחתנתי בשנה שעברה. האינטימיות שיש לי עם אשתי היא דבר קדוש עבורי”, הוא אומר. “אני לא יכול לישון שני מטר מאישה אחרת. זה לא קשור אליהן, זה קשור אליי”.
מנגד, אביו של ד׳, קצין בקבע, מתאר קונפליקט אחר. “גדלתי על זה שתורמים למדינה, נלחמים. אני לא יכול לדמיין מצב שבו אני אומר שאני לא משרת”, הוא אומר. “אבל השאלות האלה כן עולות. מה עושים כשזה מתנגש?”.
גם בקרב הרבנים אין תשובה חד משמעית. רב במכינה קדם צבאית, שמעדיף להישאר בעילום שם, מודה כי הוא עצמו מתלבט. “מעולם לא חשבנו לומר לתלמידים לא לשרת במקום שבו אפשר לתרום”, הוא אומר. “זה הפוך מכל מה שחינכנו אליו”.
הוא נזכר בחבר קרוב, שפונה מגוש קטיף והתגייס לצה״ל חודשים ספורים לאחר ההתנתקות.
“לרגע אחד הוא לא חשב להגיד שהוא לא מתגייס למקום מסוים”, הוא אומר. “האופציה הזאת בכלל לא הייתה קיימת אצלנו”.
לדבריו, המציאות היום שונה. “האם אני יכול היום לבוא ולהגיד לתלמידים שלי שהם יכולים לשרת באותו טנק או באותו צוות עם אישה? אני לא יודע אם אני יכול להגיד את זה בלב שלם”.
הוא מוסיף כי גם פתרונות ביניים אינם בהכרח מרגיעים את החשש. “יגידו שיהיו צוותים נפרדים, אבל אנחנו יודעים איך העולם משתנה. מה שנפרד היום, מחר יכול להיות מעורב”.
לדבריו, מדובר בהתנגשות ערכית עמוקה. “אנשים רוצים לתרום עד הסוף, אבל לא יכולים לעשות את זה כשזה סותר את האמונה שלהם”.
אותו רב מדגיש כי עמדתו אינה נובעת מהתנגדות לשירות, אלא להפך. “אני תומך בגיוס חרדים”, הוא אומר. “אין שום היתר לא להתגייס כשמדובר בהגנה על המדינה. זה גם מוסרי וגם נכון”.
אך לצד זאת, הוא מודה כי המהלכים האחרונים מקשים עליו להסביר את המציאות. “אי אפשר להיות מופתעים כשהחרדים רואים את זה. גבר דתי לא יכול לשרת באותו טנק עם אישה. האינטימיות והצניעות שם סותרות את כל מה שהוא מאמין בו”.
בצה"ל מדגישים כי ימשיכו לקדם את השוויון תוך שמירה על כשירות מבצעית. אולם בציונות הדתית ברור כי הדיון רק מתחיל.
לא מדובר רק בשאלה צבאית או משפטית, אלא בהתנגשות בין ערכים. בין הרצון לתרום לבין הגבולות האישיים והאמוניים.
“אנחנו לא נגד הצבא”, מסכם אחד המרואיינים. “אנחנו רוצים להיות הכי משמעותיים שיש. השאלה היא איך עושים את זה בלי לוותר על מי שאנחנו”.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו