"שמעו את סיפורו ולא יכלו להישאר בצד": "הרמטכ"ל" שלא הכרתם

מקסים מולצ'נוב עלה לארץ מחרקוב שבאוקראינה, כחייל בודד בשנת 2021, התגייס בשנת 2022 ונפל בשנת 2023בפיגוע דריסה במחסום מכביםחודשיים לפני השבעה באוקטובר. חברו איתן עלייב כותב על "הרמטכ"ל" שלא הכרתם.

יש אנשים שממלאים תפקיד, ויש כאלה שממלאים עולם ומלואו. מקסים מולצ׳נוב, "הרמטכ"ל" היה מהסוג השני. הכינוי של מקסים בפלוגה היה "רמטכ"ל". לא בדרגות שעל הכתף, אלא בלב - כזה שמוביל בלי לבקש, שמחבר בלי להתאמץ וגורם לכל מי שסביבו להרגיש שייך.

אני זכיתי להכיר אותו מקרוב. שירתנו יחד בתותחנים, באותו צוות. בתוך השגרה הצבאית, הרגעים הקטנים הם אלה שנחרטים באמת. היו ימים שהמרחק מהבית הכביד, ימים שנשברתי. ומקסים, בלי שאגיד מילה, היה הראשון לשים לב. הראשון להתקרב, לשאול, להיות שם. בפשטות אנושית וכנה.

מקסים אהב אנשים. זה נשמע פשוט, אבל אצלו זו הייתה דרך חיים. הוא באמת ראה את מי שנשאר מאחור, את מי שצריך מילה טובה. הוא לא חיפש כותרות ולא ביקש הכרה. הוא פשוט היה שם - בשביל כל אחד, על אף שהיה חייל בודד.

הלב הזה הוביל אותו גם למעשים גדולים. הוא בחר לתרום מח עצם לילד בן 12 שלא הכיר. בלי היסוס, מתוך אמונה פשוטה - אם אפשר לעזור, עוזרים. גם אחרי זה, כשביקשו לראיין אותו הוא ניסה להתחמק, כאילו זה לא משהו מיוחד.

ואז, חצי שנה אחרי הגיוס שלו לצה"ל, ברגע אחד הכול נעצר. מקסים נפל בפיגוע במחסום מכבים. המציאות הישראלית לקחה ממנו את ההמשך, אבל לא את המשמעות. כי מקסים לא היה "רק" אדם. הוא היה מצפן, דוגמה אישית. להלוויתו הגיעו כ-2,000 איש ללוות אותו, גם כאלה שלא הכירו אותו, אבל שמעו את סיפורו ולא יכלו להישאר בצד.

בכל פעם שאני עולה לקברו אני נזכר בשיחות, בחיבוק החם, בצחוק. למרות הקושי, אני בוחר לחייך. כי כזה היה הרמטכ"ל, תמיד היה אומר "תחייך כל עוד אתה יכול". וזה כל סוד הקסם שלו. לתת חיוך, מילה טובה, לגעת באנשים גם בלי לבקש הכרה. ולנו, נשאר רק לזכור ולהיות ראויים לו ולעוד אלפי חללים גיבורים ואהובים.