שוק פרוץ שמגלגל מיליונים ללא חובת הכשרה: מה קורה בתעשיית המוהלים?

הפרשה סביב המוהל מבני ברק, משה דרעי, החשוד בגרימת מוות ברשלנות של תינוק, גרמה לנו לתהות - כיצד ייתכן שבישראל של 2026, אחד ההליכים הרגישים ביותר המתבצעים בתינוקות, מתנהל ללא רגולציה?

בישראל פועלים כיום כארבע מאות מוהלים "מורשים" על ידי הרבנות הראשית, לצד הערכות שמדברות על כ-200 מוהלים עצמאיים. כיום אין גוף בישראל שמנהל רישום או מעקב, אין מנגנון פיקוח מסודר, אין חקיקה בנושא ולפיכך אין באמת דרך לדעת כמה מוהלים פועלים בפועל. מי הם, איזו הכשרה הם עברו, אילו אירועים התרחשו במסגרת עבודתם.

המשמעות פשוטה - כל אדם יכול לבצע ברית מילה, גם ללא הכשרה רשמית, ללא פיקוח רפואי וללא עמידה בסטנדרטים מחייבים.

בחינות יש, חובה אין

כדי להפוך למוהל מוסמך בישראל דרך הרבנות הראשית, נדרש המועמד לעבור תהליך הכולל הכשרה מעשית ובחינות עיוניות ורפואיות. יש להשתתף במספר בריתות מילה בפועל. תחילה כצופה ולאחר מכן כמתרגל - עד להוכחת יכולת ביצוע עצמאית.

כמו כן, על המועמד לעבור הכשרה רפואית בסיסית הכוללת ידע באנטומיה, היגיינה וזיהוי סיבוכים, ואף לעמוד בבדיקות של גורמים רפואיים מוסמכים.

לאחר מכן, נבחן המועמד על ידי ועדה משותפת לרבנות הראשית ולמשרד הבריאות, הכוללת בחינה הלכתית, מעשית ורפואית. רק לאחר עמידה בכל השלבים בהצלחה, מקבל המועמד תעודת "מוהל מוסמך", המאפשרת לו לפעול תחת הכרה רשמית.

במהלך השנה הראשונה לאחר קבלת התעודה, המוהל נמצא תחת מעקב. הוא נדרש להציג תיעוד של בריתות שביצע ולעמוד בבקרה נוספת על עבודתו בפועל. בתום השנה נערך לו מבחן נוסף. רק לאחר מעבר שלב זה ניתן לראות בו מוהל מוסמך באופן מלא. בסך הכול, התהליך כולו, כולל שנת המעקב, נמשך בממוצע כשנתיים.

אך כאמור, ההליך כולו אינו חובה וניתן לעסוק בתחום מבלי לצפות ולו בברית מילה אחת או מבלי להוכיח ידע ובקיאות רפואית. יתרה מכך, מועמד יכול להיפסל בבחינות ולא לקבל את הרישיון ובכל זאת לעבוד כמוהל מן המניין. גורם ברבנות הראשית מדגיש: "מי שבוחר לעבור את ההליך מקבל הכרה מסוימת, אבל אין חובה אמיתית ואין מניעה ממי שלא עבר הסמכה להמשיך ולעסוק בתחום".

מוהל שעבר את ההליך מקבל גם הכרה של משרד הבריאות, כאמור, ונדרש לעמוד בתנאים מסוימים, בעוד שמוהלים עצמאיים אינם כפופים לאותם סטנדרטים, ואינם נבדקים באופן שוטף.

"כל אחד ושיקול דעתו"

למרות זאת, במקרים רבים, הורים לתינוקות שעתה נולדו כלל לא מודעים להליך ולתחום ה"פרוץ" והוא כמעט ואינו משחק תפקיד בהחלטתם בבחירת המוהל.

בשטח, הבחירה במוהל נעשית לרוב על בסיס היכרות והמלצות. בציבור החרדי מדובר בשמות שעוברים מפה לאוזן, כחלק ממסורת קהילתית. אך גם בציבור הציוני דתי, שבו המידע נגיש יותר, רבים אינם פונים למאגר הרשמי של הרבנות, אלא בוחרים במוהל על סמך ניסיון של חברים או בני משפחה.

כך נוצר מצב שבו מוהלים רבים נכנסים למעגל העבודה ללא כל הסמכה רשמית, ולעיתים גם ללא ניסיון מספק או הכשרה רפואית בסיסית.

אוהד וייגלר, מנהל המחלקה למדיניות ציבורית בארגון עתים, מזהיר כי מדובר בכשל עמוק. "רוב האנשים לא בודקים בכלל. גם מי שיכול לבדוק כמעט ולא עושה את זה. זה לא הפך לנורמה חברתית".

לדבריו, הבעיה אינה רק בהתנהלות הציבור, אלא בהיעדר מערכת שמציבה גבולות. "כשאין גוף שמפקח בפועל, כל אחד יכול לפעול לפי שיקול דעתו. זה מצב בעייתי במיוחד כשמדובר בהליך שמתבצע בתינוקות בני ימים".

סיכונים לצד מיליוני שקלים

הסיכונים אינם תיאורטיים. ברית מילה היא הליך פולשני, שעלול להסתבך במקרה של תנאי היגיינה לקויים, חוסר ניסיון או טיפול לא נכון לאחר ההליך. זיהומים, דימומים וסיבוכים רפואיים נוספים עלולים להיגרם, ולעיתים להוביל לפגיעות קשות.

גם סוגיית התשלום אינה מוסדרת. ברבנות מציעים תעריף של כ-1,000 שקלים למוהל מוסמך, וסכום גבוה יותר למוהל מומחה בעל ניסיון, אך בפועל מדובר בהמלצה בלבד. בשטח, הפערים גדולים עוד יותר.

מוהלים עצמאיים קובעים כל אחד את המחיר בעצמו, החל ממוהלים שמצהירים כי אינם גובים תשלום כלל, דרך כאלה שמבקשים תשלום סמלי של כמה מאות שקלים, ועד למוהלים שגובים מחיר שיכול להגיע גם לאלפי שקלים.

בישראל נולדים בממוצע כ-70 אלף תינוקות זכרים לאמהות יהודיות בשנה. בחשבון פשוט, תעשיית המילה בישראל מכניסה לפחות 60-70 מיליון שקלים בשנה - וזה רק בישראל. עם זאת, יש לציין המוהלים מצידם עושים בריתות למען המצווה וכי החלק הכלכלי עבור רובם הוא משני.

איפה הכנסת?

לאורך השנים נעשו ניסיונות להסדיר את התחום, אך הם לא הבשילו לכדי חקיקה. בין ההצעות שעלו היו חיוב מוהלים בביטוח אחריות מקצועיתף או קביעת סטנדרטים מחייבים, אך כלל ההצעות לא קודמו והנושא נזנח.

אוהד וייגלר מדגיש כי הפער בין החשיבות של ההליך לבין רמת הפיקוח עליו אינו סביר. "יש כאן עניין של חיים ומוות. הציבור צריך לדעת שההליך שהוא עובר הוא בטוח, ושיש מי שמפקח על זה".

כיום יש מי שחוששים ממתן כוח נוסף לרבנות הראשית ומעדיפים להשאיר את התחום פתוח לשוק החופשי, ללא התערבות או פיקוח מחייב. אך כשמדובר בהליך רפואי המתבצע בתינוקות בני ימים, השאלה איננה רק של חופש פעולה, אלא של אחריות.

כשם שאיש אינו מעלה על דעתו לאפשר לעורך דין לעסוק במקצועו ללא הסמכה, או לרופא לטפל בחולים ללא רישוי, כך קשה להבין כיצד דווקא בתחום רגיש כל כך אין דרישה בסיסית להכשרה ולפיקוח. בין מסורת יהודית למציאות מודרנית, נדמה שהפער הזה כבר אינו יכול להישאר ללא מענה.

המקרה האחרון, כך נראה, אינו רק טרגדיה קשה, אלא תזכורת כואבת למציאות שבה תחום רגיש כל כך פועל בצורה מופקרת.