אפס שניות להתגונן: בצפון סופגים מטחים מאיראן וחיזבאללה | פרויקט מיוחד

מערכת הבריאות

מחלקות תת־קרקעיות ורפואה מרחוק

בתי החולים וקופות החולים בצפון ערוכים מתחילת המלחמה ברמת הכוננות הגבוהה ביותר. החולים נמצאים במחלקות ממוגנות או בתת־קרקע, ורק מרפאות ממוגנות פועלות.

בסוף השבוע התרסק בשטח בית החולים בנהריה כטב"ם מלבנון. זהו  בית החולים הקרוב ביותר לגבול (פחות מעשרה ק"מ).

"המרכז הרפואי לגליל הוא חלוץ בבניית בית חולים תת־קרקעי, שנפתח כבר ב־2003", מתארת פרופ' חתאם חוסיין, סגנית מנהל בית החולים השני בגודלו בצפון.

בבית החולים יש מחלקות ממוגנות כמו מלר"ד, טיפול נמרץ, חדרי ניתוח, חדרי צנתור וחדרי לידה. בסך הכל הרחיב המרכז את היכולות לתת טיפול ממוגן עד ל־450 מטופלים. נוסף על כך, יש 60 מיטות אשפוז ממוגנות ללא שימוש כחלק מהכוננות לאירוע רב־נפגעים.

בימים האחרונים טופלו בבית החולים גם חיילים שנפצעו בלבנון. "נקלטו אצלנו כ־11 חיילים משני אירועים שונים. כרגע מאושפזים שישה פצועים - שניים קשה ומונשמים, שלושה בינוני ואחד קל", אומרת פרופ' חוסיין.

לדבריה, בית החולים משרת יותר מ־650 אלף תושבים ואת כל הכוחות שפזורים בצפון. "אנו ערוכים כל הזמן, חדרי הניתוח שלנו מוכנים 24/7 לאר"ן, ויש לנו אפילו מתחם ממוגן שנועד לתת מענה למשפחות של החיילים", היא מסכמת.

סגנית מנהל המרכז הרפואי לגליל, פרופ' חתאם חוסיין: "אנו ערוכים כל הזמן, חדרי הניתוח מוכנים 24/7 לאר"ן, ויש לנו אפילו מתחם ממוגן שנועד לתת מענה למשפחות של החיילים"

בקופות החולים מפעילים במחוז הצפון את המרפאות הממוגנות, טיפות חלב, בתי מרקחת ומוקדים לרפואה דחופה. כל הקופות מתגברות את המוקדים הטלפוניים ושירותי הרפואה מרחוק, כאשר חלק מהקופות מאפשרות להזמין תרופות עד הבית ללא תשלום.

בכללית מפעילים 247 מרפאות, 62 טיפות חלב ו־52 בתי מרקחת. במכבי רוב המרפאות פתוחות, ובמאוחדת 102 מרפאות ממוגנות פועלות מתוך 132. בשבוע האחרון בוצעו 250 ביקורי בית למרותקי בית ו־1,800 שיחות יזומות לקשישים. בלאומית קיים שירות רפואי ראשוני בכל היישובים באזור.

נוסף על כך, כלל השירותים ברפואה יועצת ומרפאות ספציפיות המשיכו במקומות עם מיגון תקני.

**

מערכת החינוך

"אין שגרה, רק בומים ודמעות"

שוב מערכות החינוך מושבתות ובשבוע האחרון אין מעונות יום, גנים ובתי ספר. וממילא, מערכת החינוך בצפון היא מערכת בחוסר - של מורים ומשאבים.

כשיורים טילים, הילדים נשארים בבית, וגם ההורים. תומר אלמוג, אב יחידני תושב נהריה, אביו של ים בן השנתיים: "אין גן, אין שגרה, יש רק בומים ודמעות. האיום עלינו הוא לא רק כשאיראן תוקפת, אלא גם כאשר חיזבאללה שולח טילים או כטב"ם שעובר לנו מעל הראש. בכל אזעקה ים רועד מפחד. כרגע אף אחד לא יודע מתי המסגרת של המעון חוזרת. אנחנו בצפון חיים עם חוסר הוודאות כבר יותר מדי זמן".

במשך שנתיים של מלחמה בצפון פונו יישובים שונים, ובהם קריית שמונה ומטולה. תלמידים נאלצו לנסוע מרחקים ארוכים כדי להגיע אל בתי ספר חלופיים. אמנם השנה נפתחה "כסדרה", אך כעת התלמידים שוב חווים ניתוק מהמסגרות.

דניאלה לנדסמן, מחנכת ט' בקיבוץ סאסא: "יש לי תלמידים מיישובים צמודי גדר, שזה מחזיר אותם שנתיים וחצי אחורה. חלקם לא ישנים בלילה"

דניאלה לנדסמן, מחנכת ט' שגרה באיילת השחר, רכזת שכבה בברנקו וייס אנה פרנק בקיבוץ סאסא, שהיה מפונה ועכשיו סגור, ואמא לשלושה ילדים: "יש לי תלמידים מיישובים צמודי גדר, שומעים הכל - וזה מחזיר אותם שנתיים וחצי אחורה. התלמידים שומעים ומרגישים את הדי הפיצוצים. חלקם לא יכולים לישון בלילה".

היא ממשיכה: "תלמידי הצפון כבר שנתיים וחצי בתוך 'חרבות ברזל'. הם שמחו לחזור, להתאחד, ועכשיו הם שוב בבית. זו השנה השלישית שהם לא חגגו פורים בבית הספר. עד שהתחלנו לייצר שגרה ויציבות הכל השתבש, ויהיו לזה השלכות. לצד זה אני מאמינה בחוסן של התלמידים והצוות המדהים, שעושה הכל למען התלמידים".

**

בעלי מוגבלויות

אין זמן להגיע לממ"ד

בעוד השיח הציבורי עוסק ב"שגרת מלחמה", עבור תושבי הצפון עם מוגבלויות פיזיות המושג הזה נחווה כהפקרה. הפער בין המרכז לצפון אינו טמון בקיומו של איום, אלא באופיו: בצפון, מול האיום המיידי מלבנון, זמן ההתרעה התכווץ לאפס שניות. עבור מי שמסתייע בכיסא גלגלים או סובל ממוגבלות ניידות, המשמעות היא שהיכולת להתמגן הפכה למשימה בלתי אפשרית.

ליאורה ניסים קקון, תושבת קריית שמונה המסתייעת בכיסא גלגלים: "הפחד הכי גדול שלי תמיד היה שהאזעקה תתפוס אותי במקלחת. והיום זה קרה. ניסיתי לקפוץ לכיסא הגלגלים כשהיא רטובה, בידיעה ברורה שאין לי סיכוי להגיע לממ"ד בזמן. לפעמים הבום מגיע לפני האזעקה. אנחנו לא רק 'התראות בצד המסך', אנחנו אנשים, הורים, ילדים, מבוגרים נכים".

דובר עיריית צפת, תמיר אנגל: "היו לנו פניות של אנשים עם מוגבלות שרוצים להתפנות כי אין להם איך להתמגן, אבל לא יכולנו, כי המדינה לא מתקצבת את זה"

הזעקה חשפה כשל מערכתי עמוק. תמיר אנגל, דובר עיריית צפת, מסביר כי למרות הקשר הרציף של אגף הרווחה עם האוכלוסיות המוחלשות, ידיהם כבולות מבחינה תקציבית. "יש לנו קשר עם כל הקשישים ואנשים עם מוגבלות, אבל ברגע שאין הנחיה של המדינה לבצע פינוי - אין פינויים. היו לנו פניות של אנשים עם מוגבלות שרוצים להתפנות כי אין להם איך להתמגן, אבל לא יכולנו, כי המדינה לא מתקצבת את זה".

המציאות בצפון מייצרת אבסורד שבו המדינה מצפה מאנשים לשוב לבתיהם בטווח הטילים, אך מתעלמת מכך שמיגון דורש יכולת תגובה פיזית מהירה. עבור מי שאינו יכול לרוץ למקלט, הבית הופך למלכודת. כל עוד אין פתרון פינוי מתוקצב, "שגרת המלחמה" בצפון תמשיך להפקיר את החוליות החלשות ביותר.

**

החקלאים

עובדים תחת אש - ללא פיצוי

החקלאים ביישובים צמודי הגדר שוב עומדים מול שוקת שבורה. בעוד הם נדרשים לקבל אישור מצה"ל לעבוד בשטחים הקרובים לגדר תוך כדי סכנת חיים, המדינה לא מכריזה עליהם כשטח צבאי סגור. הדבר מקשה לתכנן את ימי העבודה, העובדים מסרבים להגיע, והחקלאים חוששים שלא יקבלו פיצוי על נזקים.

סוף עונת החורף ותחילת האביב היא תקופה חשובה במטעי הצפון. החקלאים צריכים לרסס את העצים, אך זמן ההתרעה הוא אפס והיכולת להגיע למיגונית כמעט בלתי אפשרית. שטחים חקלאיים מוגדרים כשטח פתוח, ולכן הרקטות אינן מיורטות.

"בכל ערב מבקשים מאיתנו לעדכן איפה אנחנו עובדים מחר, ומאשרים לנו או לא מאשרים", מתאר חקלאי מהצפון. "כשעומר ויינשטיין נהרג הבנו כבר שהסכנה גדולה מאוד - ושחקלאים הם לא חשובים. שנית, רק בבוקר מעדכנים אותנו, איך אפשר להתארגן ככה ליום העבודה? או שאתה לוקח את הסיכונים עליך, או שאתה עושה לעצמך נזק. אין צו אלוף אז אין פיצוי".

אסף שוורץ, מנהל המטעים של קיבוץ יראון: "אומרים לנו - תצא, תחזור. תעבוד בין 9:00 ל־14:00. או לא לעבוד 200 מטר. העובדים גם מפחדים. במלחמה עקרנו 300 דונם, שקיבלנו אישור לעקור, ועדיין לא פיצו אותנו עליהם. והחשש הכי גדול הוא שגם עכשיו לא נקבל פיצוי על הנזק".

אסף שוורץ, מנהל המטעים של קיבוץ יראון: "אומרים לנו - תצא, תחזור. תעבוד בין 9:00 ל־14:00. או לא לעבוד 200 מטר. העובדים גם מפחדים"

ברק מאירי, מנהל הכרמים של יקב הרי גליל: "שטח צבאי סגור יצא רק בשטחי כינוס - בשטחים חקלאיים, הם ממליצים לא להתקרב לגדר. מי שסיים את העבודות אז מצבו יותר טוב, מי שלא סיים את העבודות - נתון לחסדי הקבלנים. יש לא מעט שלא רוצים לעבוד. האזעקה והנפילה באות ביחד. זה בלתי אפשרי".

תגובת דובר צה"ל: "משק החקלאות מוגדר משק חיוני וממשיך לפעול בשעת חירום. צה"ל נמצא בקשר רציף עם החקלאים ומספק להם מענה דרך הרשויות המקומיות, לרבות באמצעות שטח צבאי סגור".

**

בעלי עסקים

"יותר חיילים מלקוחות" - ירידה של 40% בהכנסות

בעלי העסקים בצפון לא מצליחים לסגור מאז תחילת המלחמה עם איראן את המכסה היומית שלהם - ימים שמזכירים את התקופה הקשה במלחמת חרבות ברזל.

שלומי אבוטבול, הבעלים של באגט שלומי בקריית שמונה: "כעת בקריית שמונה רואים יותר חיילים מאשר לקוחות. יש ירידה בהכנסות ואצלנו פגיעה של 40% בתנועת הקונים. אין אווירה מזמינה באזור - ומובן שלא לקניות, על רקע כל האזעקות. אנחנו עובדים בהיקף מצומצם, העובדים שלנו במילואים, כולל הבן שלי".

אבוטבול מוסיף: "זה שעדיין אין הרתעה, זו החותמת לא לחזור עבור אלה שעדיין לא חזרו לקריית שמונה. נוסף על כך, למרות ההבטחות אין פה מרכז רפואי, מרכזי תרבות ופנאי, וזה גם מהווה שיקול לכך שאנשים לא חוזרים".

קבלן השיפוצים דוד קדוש, קבלן והבעלים של החנות לכלי בית "שירלי הום סטייל" ברמת ישי: "אשתי ואני שותפים בחנות ואין לקוחות כעת, אחרי ששנתיים העסקים מושכים את הקטר בשיניים. מרגע שהחליטו על פתיחה זו בעצם פתיחה מדומה, והיא מסבה לנו יותר הפסדים. הורו לנו לפתוח את החנות בקניון, ויש לנו הוצאות של עובדים ועוד. הכל מסתכם באפס - ואנחנו הולכים עם מינוס הביתה".

דוד קדוש, בעליה של חנות כלי בית: "זו בעצם פתיחה מדומה, והיא מסבה לנו יותר הפסדים. הכל מסתכם באפס - ואנחנו הולכים עם מינוס הביתה"

לטענתו, כקבלן, על כל עובד הוא משלם 800 שקלים נטו ביום. "חוויתי כבר שלושה ביטולי עסקאות, בערך של 100,000 שקלים".

לדבריו, התושבים מפחדים לצאת מהבתים. "המתחמים פתוחים עד 21:30 וב־17:00 אין כבר אף אחד. נוסף על כך, כל אזעקה מרחיקה את הקונים. ראיתי חנות מתחרה שסגרה כעת, וזה מאוד עצוב - כי כל אחד יכול להיות באותה סיטואציה. בינתיים אף אחד לא נתן אור ירוק להלוואות מדינה ולמענקים. קשה לי להבין למה לא רואים אותנו כקטר של המשק".

בהכנת הכתבה השתתפו: מיטל יסעור בית-אור, נועם (דבול) דביר, מירב סבר, עידן אבני והיאלי יעקבי-הנדלסמן