"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

איך אות אחת הפכה לקללה הכי טעונה בעברית? יש לזה הסבר

"אני שם עליכם ז*ן" • הביטוי הזה מצליח לעורר תגובה כמעט מיידית • אבל רגע לפני שנעלבים, שווה לעצור ולשאול: למה בעצם? הרי מדובר באות אחת מתוך עשרים ושתיים, אילו מישהו היה זורק לאוויר ח' או ט', סביר להניח שאיש לא היה מתרגש • אז מה יש דווקא בז' שמפעיל אותנו כל כך? • צפו בסרטון

,עודכן
0השמעה
מאחורי המילה מתחבא עולם לשוני שלם. צילום: עדי לוי

במקור, המילה זין בעברית המקראית פירושה נשק. המילה מופיעה בתנ"ך בהקשרים צבאיים, ואין לה כל זיקה למובן הסלנגי המוכר כיום. השאלה כיצד עברה המילה גלגול לשוני כה חד עדיין מעסיקה בלשנים.

אחת ההשערות המרכזיות מצביעה על השפעה מיידיש וגרמנית. בגרמנית המילה Schwanz פירושה זנב, אך בשימוש עממי היא משמשת גם כסלנג לאיבר מין זכרי.

דוברי יידיש שרצו לקלל, או לרמוז בצורה מתוחכמת יותר, השתמשו לעיתים במילה העברית זנב כמקבילה מוצפנת. משם, כך לפי ההשערה, קוצר הביטוי לאות ז' בלבד, כמעין קוד פנימי.

התיעוד הכתוב המוקדם ביותר לשימוש כזה מופיע ב־1909. שלמה רובין, מאנשי תנועת ההשכלה בגליציה, כתב על מורהו כי "היה ז… גדול", כשהאות עצמה נותרה כרמז ברור.

לפי דן אלמגור, מהדמויות הבולטות בתולדות הזמר והתרבות העברית, ייתכן שהפופולריות של השימוש התגבשה דווקא בקרב תלמידי גימנסיה הרצליה בתל אביב, שביקשו לעדן ביטויים גסים יותר וקיצרו אותם לאות אחת בלבד.

כך או כך, מה שהתחיל כהצפנה לשונית או בדיחה פנימית הפך לחלק בלתי נפרד מהעברית המדוברת. האות ז' קיבלה מטען רגשי שחורג הרבה מעבר למשמעותה המקורית. היא מייצגת זלזול, בוז או ניתוק, ולעיתים גם קרבה משועשעת בין חברים.

זהו כוחן של מילים, ולעיתים של אותיות. הן לא רק סימנים גרפיים, אלא מיכלים של תרבות, היסטוריה והקשר חברתי.

אז בפעם הבאה שמישהו יזרוק ז' לאוויר, אולי תזכרו שלא מדובר רק בקללה, אלא בפרק קטן ומסקרן בהתפתחות השפה העברית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
כפתור מעקב Google News

כדאילהכיר