גן הילדים בדוב"ב לא נפתח השנה בגלל המחסור בילדים. הוא התאחד עם הגן באביבים, וביחד שניהם עדיין נמצאים מתחת לתקן הנדרש. המציאות הדמוגרפית בשני יישובי הגדר היתה קשה עוד לפני המלחמה והחריפה כשחלק מהמשפחות לא חזרו. היום צפויה להתקיים בקריית שמונה ישיבת ממשלה, שכבר נדחתה פעם אחת לפני כמה שבועות, אולם לא ברור אם זה מה שיציל את המצב.
במושב אביבים 30 מתוך 100 המשפחות ביישוב בחרו שלא לחזור. בדוב"ב דווקא חזרו מרבית המשפחות, אבל רובן מבוגרות - מה שמשאיר את המושב ללא דור עתיד.
עכשיו, לראשונה מאז הוקמו בשנות ה־60, שני היישובים הללו פותחים את שעריהם לקליטת תושבים חדשים. במושבים יוצבו שכונות קרוואנים שישמשו "מחסניות קליטה" למשפחות חדשות, מודל המיושם זה שנים ביו"ש. בכל אחד מהמושבים יוצבו 15 קרווילות, שיאפשרו למשפחות להתגורר במקום עד לבניית בתי הקבע.
מחזקים את הצפון: יפה בן דויד במשדר המיוחד מהגליל העליון
זה לא היה מהלך קל. בתחילה התנגדו לו התושבים, מחשש שקבוצות שיגיעו ישתלטו וישנו את הצביון ביישוב. מושב אביבים הועתק מכפר אחד במרוקו - כמה משפחות שגרו שם יחד עלו יחד לישראל והתיישבו בגבול הצפון. גם בדוב"ב המצב דומה. בין בתי התושבים היו פזורים לולי הביצים, עד שהוקמו חוות מחוץ ליישוב. במהלך המלחמה, אף על פי שפונו, רובם חזרו מדי יום לאסוף ביצים תחת איום ירי הנ"ט מלבנון.
שמעון עמרם, תושב אביבים, מתאר את המציאות העגומה: "היישוב כאן מאוד סגור. אני מקווה שיבואו אנשים חדשים ויפתחו לאנשים את העיניים. אנחנו רוצים לראות עגלות של תינוקות ולא קלנועיות. באביבים יש עוד ועוד קלנועיות. בהתחלה אנשים חששו. הם ראו יישובים אחרים שהגיעו אליהם תושבים חדשים ופתאום דעתם לא נחשבה. זה הפחיד אותם, אבל זעקנו עד שהצלחנו להעביר את ההחלטה באסיפה הכללית".
למלא את גני הילדים
המסר הועבר לשרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק - התושבים מתנגדים, ומועד הגשת הקול הקורא יעבור מבלי שהם יגישו את הבקשה להצבת הקרוואנים. השרה סטרוק הגיעה כמה פעמים למושבים, נפגשה עם התושבים ונכחה בפגישות עם הוועדים. אלה התנגדו, דרשו שייתנו את ההטבות לתושבים ויאפשרו לבניהם לגור ביישוב. הטונים עלו.
"פגשתי אנשים מרירים, ובצדק, כי הם התמודדו עם בעיות של הזנחה בת עשרות שנים של תשתיות ישנות", אומרת השרה. "אף פעם מדינת ישראל לא חשבה להשקיע בהם. מי שנשאר הם מקימי היישובים. אמרתי להם שהם צודקים, ולכן זכותם להגיד דברים קשים.
"הם במצב שאף אחד מהילדים שלהם לא רוצה לגור במושב", ממשיכה סטרוק. "הטענה שהם רוצים שהילדים יהיו לידם מספרת כי עוד לפני המלחמה הבינו שמצב התיישבות בגבול הצפון דורש שינוי, אלא שאז זכתה להתעלמות. הגיל הממוצע הוא 70 והם הופכים לבתי אבות, ואחר כך יהפכו למוצבים צבאיים ולא יהיו בהם תושבים. אבל אז לא היתה אוזן קשבת במשרדי הממשלה", מסבירה סטרוק. "עכשיו הצלחתי לשכנע את כל מי שלא הצלחתי לפני המלחמה".
התושבים ביקשו וקיבלו פתרון שישנה את דעתם. הוחלט להקצות 40% מהקרווילות לבני המקום, שלא התגוררו ביישוב בארבע השנים האחרונות. התושבים התרצו. עמרם מרוצה, הוא מקווה שגם הילדים שלו יחזרו למושב: "אני מוצא את עצמי משחק כדורגל עם ילדים כי אין אנשים במושב. אני יכול להבין את המבוגרים שמפחדים משינוי, אבל לא את הצעירים. אני לא זוכר מתי הגיעה משפחה חדשה ליישוב. כשיורגש השינוי, גם הילדים שלנו יחזרו".
באביבים הוקצו לפני כ־15 שנה 31 מגרשים לטובת בני המקום. רק בשישה מהם נבנו בתים. השאר מחזיקים במגרש, במכסת ביצים, אבל לא גרים בו. גם בדוב"ב אושרה הרחבה של 74 מגרשים לפני כמה שנים, אבל היא לא קודמה. כעת נקבע כי 70% ממנה תוקצה לבני המקום. ההערכה היא שלא יהיו מספיק בני מקום לאכלס את המגרשים שהוקצו להם, והם יופנו לתושבים חדשים.
החשש הגדול בקרב האחראים לשיווק המגרשים הוא שבמקום ייבנו וילות אירוח, בעיה שאיתה מתמודדים במושבים בגבול הצפון. מה שיביא תיירות, אבל לא ימלא את גני הילדים.
חשש מהדתה
מרסל וקנין ואתי פרץ, תושבות דוב"ב, מתארות יישוב עם אוכלוסייה מזדקנת. שכונת ההרחבה במושב הוקמה בשנות ה־90 לעולים מרוסיה. כשאלו לא הגיעו, היא הופנתה לבני המקום. כיום ממוצע גילי התושבים בה הוא 50, ועדיין הם נחשבים לצעירים במושב. פרץ מספרת: "לפני המלחמה היו 12 ילדים בגן. היום אין גן ילדים, נשארו חמישה ילדים שנוסעים לאביבים ולקיבוצים. אני רוצה כאן אוכלוסייה שמעורבת בחיי הקהילה".
וקנין מוסיפה: "אני לא רוצה לראות קבוצה הומוגנית אלא הטרוגנית, כזאת שתוכל להשתלב במושב. אנחנו בסכנת הכחדה. שנים אני לא מבינה למה אף אחד לא התעורר. יש חוסר אמון למבוגרים במושב, שאם המדינה תדאג לתושבים החדשים היא תזניח את הוותיקים. אנחנו נציב תנאים שהמשפחות החדשות יהיו מעורבות בקהילה".
חלק מהחשש של התושבים היה כשראו ביישובים סביב שהאוכלוסייה היחידה שמגיעה היא מהציונות הדתית. המשפחות הדתיות היו הראשונות שהתייצבו ליישוב גבול הצפון. שני המושבים, שנחשבים מסורתיים, נמצאים בתווך. בעיני החילונים הם דתיים, ובעיני הדתיים הם חילוניים.
לעשות היסטוריה
בשבועות הקרובים יחל שיווק המגרשים, ובמקביל תיבנה שכונת הקרווילות. "כשתגיע הקבוצה נצטרך לחבר אותם לקהילה. תהיה כאן עבודה", אומרת פרץ. "אנחנו ממנים רכז קליטה. אנחנו רוצים לראות מקום פורח. ילדים צוחקים. ולשמור על צביון הקהילה, אפילו לשפר אותה".
נתלי גליל, פרויקטורית שכונות הצמיחה בחטיבה להתיישבות: "כל משפחה תוכל לגור עד חמש שנים בקרווילה. המטרה היא שזה לא יהפוך לדיור קבע. בזמן הזה הן יוכלו להחליט אם המקום מתאים להן, להכיר את הסביבה והצביון. אם היינו רק משווקים מגרשים, היו נבנים בתים והבן אדם מגיע לבית, וייתכן שאחרי שנה הוא מבין שזה לא מתאים לו. ההתניה היחידה שלנו היא שהן יהיו משפחות צעירות, וזה על פי החלטת הממשלה. המושב הוא שיגדיר מיהן המשפחות הללו. הדגש שלנו הוא על משפחות, ולא רווקים או פנסיונרים. האתגר הוא להביא אוכלוסייה מגוונת".
המועצה האזורית מרום הגליל, החטיבה להתיישבות והשרה סטרוק לחצו יחד על המושבים שיאשרו את קבלת התושבים. "הובהר להם שאם הם חפצי חיים עליהם להתרחב, אחרת בעוד כמה שנים המושבים יתרוקנו ולא תהיה להם זכות קיום", אומר גורם במועצה האזורית מרום הגליל. "אמרנו לתושבים - אתם מקבלים מיליונים לשיפוץ מבני הציבור ומי יהיה בהם? לא יהיה מי שישחק בהם, לא יהיה מי שישתמש בהם, וזאת טרגדיה".
עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, מסכם את המהלך כמשימה לאומית: "אני חושב שהנהגות היישובים אביבים ודוב"ב מגלות מנהיגות יוצאת דופן. נמשיך לשלב ידיים איתן, עם התושבים ועם המשרד להתיישבות והחטיבה להתיישבות מטעמו, כדי להחזיר את הבנים והבנות הביתה וגם לחזק את הקהילה באוכלוסייה חזקה נוספת".
מרכז מידע למעוניינים לעבור לגבול הצפון ייפתח בקרוב. תשומת לב רבה תושקע במשפחות שיבחרו להגיע, כדי ולהתאים אותן ליישובים. משפחות שיעברו צפונה ילוו בסיוע קליטה שיכלול גם מציאת תעסוקה והתאמה חינוכית, כדי להסתדר עם הקשיים שבמגורים ביישובים המרוחקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו