"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המאבק על הנצחת ה-7 באוקטובר: מה יעשו עם בתי הנרצחים בכפר עזה?

שנתיים וקצת אחרי הטבח, קיבוץ כפר עזה עומד בפני אחת ההכרעות הרגישות והטעונות ביותר של תהליך השיקום: כיצד מנציחים את האסון • משפחת אלקבץ דורשת לשמר את ביתה של סיון כעדות חיה בעוד הקיבוץ בוחן חלופות, והחלטה סופית נדחית

,עודכן
0השמעה
הרס וחיילים בכפר עזה. צילום: רויטרס

שנתיים וקצת אחרי טבח שבעה באוקטובר, קיבוץ כפר עזה עומד בפני אחת ההכרעות הרגישות והטעונות ביותר של תהליך השיקום: כיצד מנציחים את האסון, ומה עושים עם הבתים שבהם נרצחו תושבים.

לפי הקיבוץ, טרם התקבלה החלטה סופית בנוגע להריסה או שימור של בתים לצורכי הנצחה. הנושא צפוי לעלות להצבעה קהילתית בעתיד, כחלק מדיון רחב על אופי ההנצחה בקיבוץ, ולא צפויה הכרעה בימים הקרובים. במקביל, נבחנות חלופות שונות, והמשפחות השכולות, ובהן משפחתה של סיון אלקבץ, הן חלק בלתי נפרד מההליך.אבל עבור ענת אלקבץ, אמה של סיון, זהו לא דיון תכנוני אלא מאבק על עצם הזיכרון של ביתה.

כפר עזה לאחר שבועיים מתחילת הלחימה \ שמואל בוכריס (ארכיון)

"זה לא עוד מבנה שנהרס כחלק משיקום", היא אומרת. “זה בית שבו התרחש רצח. זו עדות. ברגע שמוחקים אותה, מוחקים חלק מהאמת”.

סיון אלקבץ התגוררה בשכונת הדור הצעיר בכפר עזה, בקצה הקיבוץ, סמוך לשער שנפרץ בבוקר הטבח. מקום שקט בימי שגרה, והראשון לספוג את האסון ביום שבו הכול קרס. היא הייתה צעירה, רגישה ומעשית, מי שתמיד חיפשה פתרונות ושאלה מה עושים עכשיו.

בבוקר השבעה באוקטובר הבינה במהירות את גודל הסכנה. הקרבה לגדר אפשרה לה להבין שמדובר במסות של מחבלים. היא התקשרה, התריעה, ניסתה לעדכן. לאמה שלחה הודעה וביקשה שתעדכן כל כמה דקות שהכול בסדר.

בשעה 11:11 נשלחה ההודעה האחרונה לאביה: "אבא, תבטיח לי שאתם בסדר". סיון הייתה יחד עם בן זוגה נאור, שנרצח גם הוא. השניים היו יחד שבע שנים, עוד מימי התיכון. הם הסתתרו בממ”ד.

בדיעבד התברר כי סיון שלחה בקבוצת הוואטסאפ של צעירי הקיבוץ הודעה קצרה: “הם אצלי בבית. דחוף. עזרה”. למשפחתה היא לא כתבה. בעיני ענת, זו הייתה החלטה מודעת לא להלחיץ את ההורים ולא לסכן אותם.

ביום שני לאחר הטבח נכנס איש שב”כ לבית של שכנתה אופיר. הוא מצא את אופיר עם חוסם עורקים, וסיון עוטפת אותה. שתיהן היו ירויות, שכובות על המיטה. גם ברגעים האחרונים, סיון ניסתה להציל.

מתוך הכאב הזה נולד המאבק. הבית של סיון הוא כיום הבית היחיד בכפר עזה שנשמר פתוח ומבקרים מגיעים אליו מהארץ ומהעולם. בעיני המשפחה, זהו בית עדות חינוכי ולאומי, ולא רק זיכרון פרטי.

המאבק מתחבר גם למיזם “צו החיים”, שנוסד על ידי משפחות שכולות ונפגעי טרור. במיזם מסבירים כי הרעיון נולד מתוך ההבנה שיש להפוך את הכאב לשליחות ואת היגון לאור, ולהמשיך את דרכם של הנרצחים דרך תפילה, עשייה ונתינה, מתוך חיבור לזהות היהודית ולמסורת שמאחדת את החברה הישראלית.

לשמה של סיון נוסף התואר הי”ד. "לא בחרתי בזה", אומרת ענת. "אבל סיון נרצחה רק משום שהייתה יהודיה". בעיניה, השאלה שעומדת כעת בפני הקיבוץ והמדינה אינה רק איך משקמים, אלא מה בוחרים לזכור ואיך.

ההכרעה בכפר עזה עדיין לפנינו. אבל עבור משפחת אלקבץ, השאלה ברורה: האם הבית ייהרס כחלק מהשיבה לחיים, או יישאר כעדות חיה לדורות הבאים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר