באחד מטקסי סיום התפקיד שהתקיימו לאחרונה בצה"ל נעמד ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה מול העיתונאים ואמר משפט שהפך לוויראלי בתוך שעות ספורות. הוא תיאר כיצד תכנן במשך שנים את השינוע הלוגיסטי של צה"ל למלחמה בצפון וציין בפשטות מטרידה: "צה"ל לא יצא דרך כביש ואדי ערה".
מאות תושבי קריית שמונה מפגינים בצומת הגומא // ללא קרדיט
הסיבה שבגינה צה"ל לא עבר בכביש הזה אינה לוגיסטית, כמובן, אלא דמוגרפית גרידא. איפה שאין התיישבות יהודית - אין שליטה ביטחונית. לא מדובר כאן באידיאולוגיה לאומנית או בפוליטיקה של התיישבות. המשפט הזה מעמיד בסימן שאלה גדול את היכולת הבסיסית ביותר של מדינה להזיז כוחות צבאיים בשעת חירום ולהבטיח ריבונות מעשית.
אין דרך עדינה לתאר זאת: הגליל נמצא במשבר עמוק. אזורים שלמים בצפון הארץ - מאצבע הגליל ועד הגליל המערבי, מהכרמל ועד עמק החולה - מתנהלים במיעוט יהודי שהולך ומידלדל. המלחמה גם חשפה את המחיר הנורא של חולשה דמוגרפית: עשרות אלפי תושבים פונו, הכלכלה המקומית קרסה, התיירות נמחקה, והרצף ההתיישבותי ספג מכה שממשיכה להדהד.
ללא קהילות חזקות וללא ציבור שמסוגל לשאת את נטל המשבר הממושך – דינו של האזור להינטש. בכל זאת, למרות שהנתונים הללו ידועים שנים, המדיניות הממשלתית מתעדפת באופן בולט פיתוח ובנייה בין גדרה לחדרה, בזמן שהגליל נותר מנותק ומוזנח.
המדינה לא השכילה לחבר תחבורתית את הצפון לאזורי התעסוקה במרכז הארץ בזמן נסיעה סביר. היא לא פיתחה אזורי תעשייה והייטק ולא יצרה תמריץ אמיתי - לא מס הכנסה מופחת, לא מענקי דיור, ולא תעדוף במשכנתאות לזוגות צעירים, שיעודדו אותם כל אלו לעבור צפונה. התוצאה היא פרדוקס שמעיד על כישלון מדיניות מובהק: מי שרוצה לגור בראש פינה ישלם כמעט כמו בראשון לציון, אם לא יותר.
יש החלטות ממשלה רבות ומרשימות על הנייר - אבל רק מיעוטן מומשו בפועל. במשך שנים בחרו להשקיע בנגב וזו למעשה עדות לכך שכשיש רצון פוליטי אמיתי ויכולת תקציבית - הדברים קורים. פרויקט באר שבע, העתקת בסיסי צה"ל לנגב, אוניברסיטת בן־גוריון - כל אלה מוכיחים שמדיניות יכולה לשנות מציאות דמוגרפית. אבל את הגליל עזבו לנפשו. במקביל, מתרחש תהליך בעייתי נוסף: הבנייה במגזר היהודי בגליל נמוכה בהרבה מהבנייה במגזר הערבי והבדואי.
משפחות יהודיות חזקות עוזבות את הגליל, בוגרי תיכון וחיילים משוחררים מחפשים את עתידם בכל מקום מלבד הצפון. המיעוט היהודי בגליל הולך וקטן במגמה מדאיגה. היעד של מיליון יהודים נוספים בגליל - הוא הכרח אסטרטגי, דמוגרפי וביטחוני שאין חלופה לו. יש לקבוע יעד ברור, מדיד ומחייב שיכפה על מקבלי ההחלטות לשנות את סדרי העדיפויות.
כמו כן, צריך לחזק את אוכלוסיית המילואים דרך הצעת קרקעות ויחידות דיור במחיר מוזל, ובכך לעודד הגירה מסיבית לאזור. מונחת לפנינו כעת הזדמנות היסטורית. פוטנציאל העלייה בשנים הקרובות הוא משמעותי. במקום לרכז את העלייה במרכז הארץ, על הממשלה להפנות את העולים לגליל באמצעות תכנון ערים חדשות, הרחבת יישובים, ובניית תשתיות. זוהי קריאה ברורה לממשלה: קבעו יעד לאומי מחייב של מיליון יהודים נוספים בגליל בעשור הקרוב. אם לא, נמשיך לאבד שם שטחים מבלי שנורתה בהם אפילו ירייה אחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו